דיני עבודה בעידן הקורונה

אישה בהיריון פוטרה מעבודתה ולמרות שהמעביד סידר לה עבודה אחרת, השופט פסק לטובתה

"דרך זו, שבה מעביד מעביר עובדת בהריון למעביד אחר, כחפץ שאין בו צורך, הינה פסולה ונפסלת, וכל כולה היא מעקף של חוק עבודת נשים". השופט פסק לטובת התובעת פיצוי בסך 34 אלף שקל

תנועת הפמיניזם שהחלה את דרכה במאה ה- 19 לספירה באירופה, למעשה עד היום ממשיכה לחולל שינויים מרחיקי לכת בכל ההיבטים של החברה המודרנית. גם בישראל היא מצאה ביטוי מובהק כמעט בכל תחום ותחום וגם כאן החוק עושה את כל המאמצים כדי למנוע אפליה בין גברים לנשים. במיוחד כשמדובר על העסקת נשים בהיריון, שעד לפני כמה עשורים, בהיותן מודיעות למעסיק בדבר ההיריון, היו פשוט מפוטרות ללא שום דין וחשבון. היום החוק בא לטובת הנשים ההרות. אך את זה, ככל הנראה, עדיין, לא כל המעסיקים יודעים.

גם המעסיק של אילנית גבאי לא ידע שהוא מסתבך עם החוק, כאשר שלח לה מכתב פיטורין ברגע שידע כי העובדת נכנסה להיריון. בתגובה, גברת גבאי הגישה נגדו תביעה  לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, באמצעות עו"ד זאב כפיר ממשרד עוה"ד נעמי לנדאו.

חוק עבודת נשים קובע: "לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהיריון או בחופשת לידה, אלה בהיתר מיוחד מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם עקב ההיריון". מטרתו של חוק זה למנוע אפליה לרעה של נשים הרות לעומת גברים ולאפשר להן להקים משפחה, ללא חשש מאיבוד הפרנסה. עם זאת, החוק מגן באופן מסוים גם על המעסיקים, לכן, הזכות להיות מוגנת מפיטורין ניתנה לאישה רק לאחר שעבדה שישה חודשים לפחות אצל המעסיק.

גברת גבאי שעבדה במלון טוואר באשקלון בתחום השיווק והמכירות, פוטרה על ידי מעסיקה, מנהל המלון, אברהם עוזיאל והבעלים שלו, רחמים אביטן, ימים ספורים בתום תקופת המינימום של חצי שנה. מעסיקיה תירצו זאת עקב ירידה בהזמנות. עם זאת, הם דאגו שתמשיך לעבוד עד הלידה אצל החבר של אחד מהם, במכירת ספרים. הם טענו כי הפיטורים נעשו בשל חוסר התאמה לתפקיד, ללא קשר להריונה. האומנם? עוה"ד של התובעת חשב אחרת: "השתנה היחס אליה מבלי שחל שינוי בתפקודה. אין ספק שהיא פוטרה עקב הריונה".

גם שופט בית הדין האזורי, אילן סופר, סבר כי סיבת הפיטורין היא היריון. "למסקנה זו הגענו בשל מועד הפיטורים – שהיה סמוך לסיומם של ששת החודשים שלאחריהם יש צורך בקבלת היתר לפיטורי עובדת בהריון. על מנת להסתיר זאת, הנתבעת דאגה לתובעת למקום עבודה חלופי עד ללידה. המבחן לקיומה של אפליה הוא אובייקטיבי ולא סובייקטיבי, ועל-כן המניע אינו משנה אלא רק התוצאה כפי שהיא מצטיירת במציאות החברתית".

עוד הוסיף השופט: "דרך זו, שבה מעביד מעביר עובדת בהריון למעביד אחר, כחפץ שאין בו צורך, הינה פסולה ונפסלת, וכל כולה היא מעקף של חוק עבודת נשים. לפי שיטה זו, נמצא הכשר לעקוף את חוק עבודת נשים, כאשר עובדת בהריון שתעבוד פחות משישה חודשים, תנויד למעביד אחר, שאצלו תעבוד עד הלידה".

השופט פסק כי המלון בו עבדה האישה ישלם פיצוי לתובעת בסך 15 אלף שקל עקב ההפרש של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצוי בסך 15 אלף שקל, עקב ההפרה של חוקי עבודת נשים וכן הוא ישלם את כל הוצאות המשפט בסך 4,000 שקל.

שינוי גודל גופנים