דיני עבודה בעידן הקורונה

המורה להתעמלות נפצעה בחול וחזרה לעבוד חלקית. האם היא זכאית לדמי תאונה?

ביטוח לאומי: לדמי התאונה יהיו זכאים המבטחים אשר אינם יכולים לעסוק בעבודה כלשהי, גם בעבודה מתאימה אחרת

 

בית הדין האזורי לעבודה דחה באופן את ערעורה של גברת נורית ענתי נגד המוסד לביטוח לאומי, בטענה כי היא זכאית לקבל דמי תאונה המגיעים לה על פי החוק זאת בשל פציעתה אשר מנעה ממנה לחזור לעבודה תקינה.

המערערת עבדה כמורה ומאמנת לחינוך גופני במשרה חלקית בהיקף של 16 שעות שבועיות ב- 3 מקומות שונים. בשני המקומות הראשונים היא עבדה כעצמאית ובמקום האחרון כשכירה וכעצמאית.

בחודש פברואר 2010, בהיותה בחופשת סקי בחו"ל ארעה למערערת תאונה אישית. עם חזרתה לארץ הפציעה שנגרמה עקב תאונה זו מנעה ממנה לחזור לפעילותה הסדירה כמורה להתעמלות. היא נאלצה לקצץ את משרתה ל- 4 שעות שבועיות ולעבוד רק במקום עבודה אחד מתוך שלושה, בו מלמדים את שיטת הפלדניקרייז, שאינה דורשת מאמץ פיזי.

כתוצאה מכך היא הגישה תביעה לדמי תאונה למוסד לביטוח לאומי. תביעתה נדחתה בנימוק על פי סעיף 151 א' לחוק אחד התנאים המרכזיים המזכים בתשלום דמי תאונה. לפי סעיף זה, מי שזכאי לדמי תאונה הוא רק מי שאבד לו כושר תפקוד בעיסוקו באופן מלא. גברת ענתי לעומת זאת, כן חזרה לעיסוקה, אם כי לא באופן מלא ורק למקום עבודה אחד מתוך שלושה. 

בין הדין, אומנם קבע כי יש להתייחס לכל אחד מסוגי עבודתה בנפרד, לכן, באופן תיאורטי המערערת כן יכולה להיות זכאית לדמי תאונה עבור שני המקומות הראשונים אליהם לא שבה לאחר התאונה, אך בתקנה של המוסד לביטוח לאומי נכתב בבירור: לדמי התאונה יהיו זכאים המבטחים אשר אינם יכולים לעסוק בעבודה כלשהי, גם בעבודה מתאימה אחרת.
כיוון שגברת ענתי כן שבה לעבודה והוכיחה את כשירותה הפיזית לעבוד, היא אינה זכאית לדמי תאונה.

את המערערת ייצגו עו"ד איתמר כהן וטניה טיחובצקי. מטעם המשיבים עו"ד ענבל לש.

שינוי גודל גופנים