דיני עבודה בעידן הקורונה

עובדי ניקיון – מה באמת מגיע לכם? – על מצבם של עובדי חברות קבלני הניקיון

עובדי ניקיון – מה באמת מגיע לכם? – על מצבם של עובדי חברות קבלני הניקיון

האם הזכויות המוקנות מכוח המשפט הקיבוצי לעובדי קבלני הניקיון אשר מועסקים במגזר הפרטי מהווים עלה תאנה ותו-לא?

אנו רואים אותם מדי יום ביומו, בדרך לעבודה וממנה, במשרד, במפעל, בתחנות הרכבת והאוטובוס, במרכזים הרפואיים ועוד, אין כמעט מוסד, ציבורי או פרטי אשר איננו משתמש בשירותיהם – אלו הם עובדי הניקיון.
לרוב, מועסקים עובדים אלו שלא בהעסקה ישירה, אלא באמצעות קבלני ניקיון שונים אשר מתחרים על כיסו של הלקוח. תחרות, אשר פוגעת לרוב בחולייה החלשה ביותר בשרשרת זו – העובד עצמו.

מאפייני ענף הניקיון ועובדיו אובחנו זה מכבר בפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה בעד"מ 1011/04 דינמיקה שירותים (1990) בע"מ – טטיאנה וורונין ואח'):
"…רובם המכריע של העובדים הינם עובדים בלתי-מקצועיים, בעלי מאפיינים דמוגרפים המאחדים אותם:
1. מגדר: נשים מהוות את הרוב המכריע של העובדים בענף.
2. סוציו אקונומי: מרבית העובדים מגיעים מרקע סוציו אקונומי נמוך, ובדגש על האוכלוסייה הערבית ואוכלוסיית העולים מבריה"מ לשעבר.
3. רמת השכלה: נמוכה (עד 12 שנות לימוד, בד"כ פחות מכך).
4. גיל: ישנם עובדים בגילאים מגוונים, אולם ישנו ריכוז גבוה יחסית לאוכלוסייה של עובדים צעירים (עד גיל 25) ומבוגרים (מעל גיל 50)…"
עיננו רואות אם כן, שהמדובר בענף המורכב רובו מאוכלוסייה קשת-יום, מרקע סוציו אקונומי נמוך, אשר לעיתים קרובות איננה מודעת כלל לזכויות המוקנות לה, ואף אם זכויות אלו יובאו לידיעתם, הרי שקרוב לוודאי שאותם עובדים יעדיפו להיאחז בעבודתם ולהמשיך לנסות "לגמור את החודש", הגם אם מקופחים בזכויותיהם ואינם זוכים למגיע להם, ובלבד שלא להיוותר בסופו של יום חסרי עבודה ולו רק עקב עמידה על זכויותיהם הבסיסיות(!)

בשלהי שנות ה-70 של המאה העשרים, נקבע צו הרחבה בענף הניקיון והתחזוקה, אשר עיגן זכויות רבות בעבור עובדי ענף זה. העובדים זכו לפנסיה מוסדרת, תוספת משפחה, תוספת וותק וכד', ולכאורה בא לציון גואל.
האבסורד הוא, שבעוד שבשנות ה-70, עת נקבע צו ההרחבה הנ"ל, לא היה מודל ההעסקה באמצעות קבלני ניקיון נפוץ ,הרי שדווקא בשנים האחרונות, כאשר מודל זה הפך לבלעדי כמעט בענף הניקיון והסיכון עקב זאת לפגיעה בזכויות עובדים אלו הולך וגדל, דווקא כעת, נוטים לראות בהוראות רבות בצו ההרחבה האמור כ"אות מתה" אשר חלפה מן העולם. כך לדומה באשר לתוספת הוותק המוקנית מכוחו, אותה נוטים לשלול בהיותה מוערכת בצו, בשל התקופה בה נכתב- בלירות ישראליות ולא בש"ח, תוספת המאמץ המיוחד ועוד.

בשנים האחרונות גדלה המודעות הציבורית לבעיה, וחדשות לבקרים מוצף ועולה הנושא לכותרות. לפיכך, המעסיק הגדול במשק – מדינת ישראל – לא נשארה אדישה, ובמהלך השנים נקבעו הוראות ותקנות שונות בניסיון לדאוג לתנאי ציבור עובדים זה, עד אשר בימים האחרונים נקבע ב-1/9/13 (באיחור ניכר לעניות דעתו של כותב שורות אלו) –"צו העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים ציבוריים, התשע"ג-2013". צו זה בא, בין היתר, להסדיר את תנאי עבודת עובדי קבלני הניקיון בגופים הציבוריים, לרבות הגדלת שכרם, ומעניק להם סוף סוף "שחור על גבי לבן" זכויות רבות אשר נשללו מהם לעיתים קרובות עד כה, לרבות זכותם לתוספות שכר שונות, הפרשות מיטיבות לפנסיה והצמדת תוספת הוותק האמורה לערכים שקליים על פי הוראת החשכ"ל לעניין זה מיום 16 בפברואר 2007.

אך, צו זה חל אך ורק על אותם עובדי ניקיון אשר מועסקים באמצעות קבלני ניקיון בגופים ציבוריים, ובהם בלבד(!)

לפיכך, נוצר מצב אבסורדי, שכן בעוד שעובד הניקיון אשר מועסק על ידי קבלן הניקיון בגוף ציבורי יזכה לתנאים ולזכויות האמורות, הרי שחברו, המועסק בסמוך לו אצל מזמין שירות פרטי כלשהו, לא יזכה לאותם תנאים, וזאת אך אם מועסק באמצעות אותו קבלן ניקיון ממש(!)
יוצא, שעובד הניקיון אשר מועסק באמצעות קבלן אצל מזמין שירות פרטי יקופח כמעט בכל פרמטר, החל מגובה שכרו, דרך אחוז ההפרשות הפנסיוניות, וכלה בתוספות שכר שונות מהם נהנה כעת חברו המועסק באמצעות הקבלן בגוף הציבורי.
לפיכך, באשר לכל אותם אלפי עובדי ניקיון המועסקים באמצעות קבלני הניקיון במגזר הפרטי, נותר המצב בעייתי כשהיה, ואף מעבר לכך. במחקר שערכו חוקרים מאוניברסיטת תל-אביב בתחום הניקיון, וצוטט אף במסגרת פס"ד דינמיקה הנזכר לעיל על ידי כבוד נשיא בית הדין הארצי לעבודה (בדימוס), השופט סטיב אדלר, נמצא כי:
"השוק תחרותי מאוד ומפוצל ביותר. חסמי הכניסה והיציאה לשוק כמעט שאינם קיימים,
ונוצרה סיטואציה של תחרות מחירים פרועה. התחרות יצרה מרוץ לתחתית, המוביל
לכרסום גובר באחוזי הרווח של כל המתחרים בשוק. גם יתרונות לגודל אינם מספיקים
בכדי להבטיח נתח שוק, כיוון שנאמנות הלקוחות נמוכה ביותר והם עוברים באופן תדיר
למתחרים הזולים ביותר. ניסיון למצב מוצר על בסיס מותג המציע משהו מעבר למחיר זול
ביותר נראה כמעט חסר סיכוי… אחוזי הרווח הנמוכים, אשר ממשיכים לרדת בהדרגה,
מביאים לירידה בתנאי ההעסקה של העובדים בענף…" (ההדגשה שלי – ש.ק)

המצב הקיים יוצר מציאות לפיה אומנם ישנם קבלני ניקיון החתומים על הסכמים קיבוציים שונים המעניקים לעובדים בהן (ולהם בלבד) זכויות מיטיבות, וכן ישנו צו הרחבה אשר אמור לחול על כל קבלן שעיקר עיסוקו הינו ניקיון, אך מדובר כאמור בצו מיושן, שמרבית הוראותיו ניתנות לפרשנויות שונות ואינן מיושמות הלכה למעשה בחיי היום יום, כך שבפועל מקופחים עדיין אלפי עובדי ניקיון מדי יום ביומו בעבודתם.
יובהר כי אין כוונת כותב שורות אלו לטעון כי קבלני הניקיון מפרים את החוק ואינם מעניקים את הזכויות המגיעות לעובדיהם, אך עובדה קיימת היא שמדי שבוע פונים למשרדנו עובדים בענף בטענות שונות באשר לאי קבלת זכויותיהם הבסיסיות ממעסיקיהם, ובחלק גדול מהמקרים אף מתבררות טענות אלו כנכונות.

בעת האחרונה נעשים ניסיונות רבים לשיפור תנאי עובדי הניקיון המועסקים אף במגזר הפרטי.
כך למשל נחתם הסכם קיבוצי כללי ב-09/02/12 בין ההסתדרות לבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים אשר אמור היה לשפר את תנאי עובדי הניקיון במגזר הפרטי, אך הוראותיו מותנות בקיומו של צו הרחבה וזה האחרון עדיין לא יצא אל הפועל, למרות הזמן הרב שעבר.
כמו כן, ביום ה-11/07/13 נחתם הסכם עבודה קיבוצי כללי בין ארגון חברות הניקיון בישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה. אף הסכם זה, מעניק לעובדי הניקיון המועסקים אצל מזמיני שירות פרטיים (במפעלים, עסקים פרטיים וכד') תוספות שכר ותנאים סוציאליים מיטיבים, בדומה לחבריהם המועסקים על ידי חברות הקבלן בגופים הציבוריים, אך, בעוד שתחולת חלק מהוראותיו תלויות אף הן בקיומו של צו הרחבה עתידי, הרי שבאשר לחלק מהוראותיו (לרבות חלק מתוספות השכר השונות לעובדים) אין הן תלויות בצו הרחבה עתידי כלשהו, אלא נכנסו לתוקף עם חתימתו. לכאורה, נקודת מפנה לטובה בכל הנוגע לזכויותיהם של עובדי קבלני הניקיון במגזר הפרטי.
האומנם?

לצערנו, כאן נוצר מצב אבסורדי נוסף:

מאחר והמדובר בהסכם קיבוצי ולא בצו הרחבה, כפועל יוצא לכך נהנים מהאמור בו, רק עובדי חברות הקבלן המאוגדות תחת אותו ארגון מעסיקים יציג המהווה צד להסכם זה(!) קרי, נותרו אלפי עובדים אשר אינם זוכים לזכויות אלו ומצבם נותר בעייתי כשהיה, שכן מועסקים הם בחברות שאינן צד לאותו הסכם קיבוצי, ובעוד שישנם אי-אילו דיבורים ושמועות על צו הרחבה עתידי, הרי שאין כל ערובה לכך.
יתרה מכך, כפי שצוין לעיל, מאותן זכויות הניתנות מכוח ההסכם הקיבוצי זכאים ליהנות רק העובדים המועסקים באותן חברות ניקיון המאוגדות תחת אותו הארגון שמהווה צד להסכם קיבוצי כללי זה.

– אך מי הן אותן חברות ניקיון??

הצורך הבסיסי ביותר של כל עובד בחברת ניקיון הוא לדעת מהן הזכויות להן הוא זכאי, ובכדי לדעת זאת, עליו לדעת האם המעסיק (קרי, חברת הניקיון) בה הוא עובד מאוגדת תחת אותו ארגון שחתום על ההסכם הקיבוצי הנ"ל. ללא אינפורמציה בסיסית זו לא יוכל העובד לדעת מהן חובותיו של המעסיק כלפיו!
וכאן האבסורד הגדול, שכן אין ספור ניסיונות לברר מיהן אותן חברות שמאוגדות בכל אחד משני ארגוני המעסיקים הגדולים בענף הניקיון העלו חרס, תוך קבלת תשובות מתחמקות והיעדר מענה ענייני, כאילו המדובר בסוד מסחרי או בטחוני שמור מאין כמותו שחשיפתו תיצור פגיעה חמורה ב…במה בעצם??
הרי חשיפת האמור רק תביא לכדי מצב אופטימאלי בו יוכל עובד הניקיון לדעת מהן הזכויות המגיעות לו ממעסיקו ומהם חובות המעסיק כלפיו ואף יוכל (חלילה..) לעמוד עליהן. הלא לכך "התכוון המשורר" עת חתם על אותם הסכמים?!
כך שנכון לכעת, קיומו של צו הרחבה עתידי אשר יחיל את הוראות ההסכמים על כלל העוסקים בענף איננו וודאי, ואף אם אכן ייחתם, הרי שאין לדעת מהן ההוראות שייבחרו במסגרתו להיות מורחבות על כלל הענף.
ומאידך, בעוד שאף כיום, ובטרם ייחתם צו ההרחבה האמור, זכאים כבר כעת אלפי עובדי ניקיון המועסקים באמצעות עשרות חברות ניקיון לחלק מאותן זכויות מיטיבות, הרי שהשאלה בדבר זהותן של אותן חברות נותרת בגדר סוד כמוס, שאלו המודעים לו אינם ששים – בלשון המעטה – לחשוף, אך במקביל, אותם ארגונים בענף אינם נרתעים, נהפוך הוא, מלהתהדר חדשות לבקרים בדבר אותם הסכמים מיטיבים עליהם הצליחו לחתום..

 

שי קרבצקי, עורך הדין

יעקב שניטמן, משרדי עורכי דין

*.הכותב הינו עורך דין העוסק במשפט העבודה וזכויות עובדים ומעסיקים.

שינוי גודל גופנים