חוק איסור אפליית עובדים
למעסיקים מותר לשאול את העובדים הפוטנציאליים בדבר מקום מגוריהם אך אסור עליהם להתייחס לפרט זה כשיקול לקבלת התפקיד. וזאת סוגיה עדינה בהחלט כי במידה והמעסיק כן שאל את העובד בצורה ישירה על מקום מגוריו ואז הוא לא קיבל אותו לתפקיד משיקולים כאלה ואחרים, הוא יסתכן בתביעת אפליה
במקביל לכניסתו לתוקף של חוק שכר המינימום החל מ- 1 באפריל 2015, במסגרתו שכר המינימום עלה ל- 4,650 שקל ובדצמבר 2017 בפעימה הרביעית והאחרונה הוא יעלה ל- 5,300 שקל ברוטו לחודש, נכנס לתוקף חוק נוסף, חשוב לא פחות. חוק איסור אפליית עובדים בשל מקום מגוריהם.
החל מ- 1 בדצמבר 2014, בהתאם לתיקון מספר 22 לחוק שיוון הזדמנויות בעבודה, פרסום מודעות דרושים בהן המעסיקים מגדירים כתנאי חובה לקבלת המשרה – מקום מגורים מסוים, תיחשב כעברה על החוק. כמו גם, העדפת עובדים מאזור מסוים, תיחשב לעברה על חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בדיוק כמו העדפה על סמך מינם של העובדים, נטייתם המינית, מעמדם האישי, מצבם המשפחתי, הריון, טיפולי פוריות, גיל, גזע, דת, לאום, ארץ מוצא, השקפות פוליטיות, שירות מילואים וכן הלאה.
מעתה המעסיקים לא יוכלו לדחות מועמדים לתפקיד על סמך מקום מגוריהם ויהיו מחויבים על פי חוק לתת הזדמנות שווה גם למי שמתגורר במרכז הארץ וגם למי שמתגורר בעיירת פיתוח או בשטחי יהודה ושומרון. זו תהיה אפליה הפוגעת בכבוד האדם ועברה על החוק שתגרור אחריה קנסות ואישומים פליליים.
למעסיקים מותר לשאול את העובדים הפוטנציאליים בדבר מקום מגוריהם אך אסור עליהם להתייחס לפרט זה כשיקול לקבלת התפקיד. וזאת סוגיה עדינה בהחלט כי במידה והמעסיק כן שאל את העובד בצורה ישירה על מקום מגוריו ואז הוא לא קיבל אותו לתפקיד משיקולים כאלה ואחרים, הוא יסתכן בתביעת אפליה. עורכי הדין בתחום דיני עבודה ממליצים למעסיקים ולעובדים לא להתייחס למיקום המגורים אלא למרחק בין מקום העבודה למקום המגורים.
ומה קורה כאשר העובד אכן מתגורר רחוק ממקום העבודה שלו, האם המעסיק יהיה חייב להשתתף בהוצאות הנסיעה היקרות שלו? על פי חוק, על המעביד להשתתף בהחזר נסיעות של העובד עד לתקרה של 26.4 שקל ליום עבודה גם אם בפועל הנסיעה תהיה יקרה יותר.
