פיצויי תאונת עבודה
מנהלת משאבי האנוש של החברה ציינה במפורש כי התאונה קרתה שלא במסגרת העבודה ולא בדרך אל העבודה וממנה. מכאן החברה אינה מאשרת שמדובר בתאונת עבודה אלא באירוע שקרה בזמנו הפרטי של העובד אחרי שעות העבודה
סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה – 1995, קובע כי תאונת עבודה היא תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו של העובד אצל מעבידו או מטעמו. הפסיקות הרבות שנקבעו בשנים האחרונות בנושא זה מגדירות את המושג "תוך כדי ועקב העבודה" בצורה מדויקת יותר ומתייחסות גם למקרים בהם התאונה ארעה מחוץ לדלת אמותיו של המפעל או המשרד, בפרט כאשר מדובר בפעולה הנלווית לעבודה.
כעת, נשאלת השאלה האם העובד שנפגע עקב נפילה מסגווי (רכינוע) במהלך יום ביגוש בחברה, יכול לטעון לתאונת עבודה ולקבל פיצויים? השופטת דגית ויסמן מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דנה בסוגיה זו והתייחסה בין היתר למבחן הדו שלבי הנקבע בפסיקה. בשלב הראשון היא בחנה את זיקתו של האירוע לעבודה ובשלב השני בחנה את מידת העניין שמגלה בן המעביד.
מדובר בעובד בחברת אלביט שנפל מסגווי במהלך אירוע גיבוש מחלקתי, שנערך באזור נמל יפו והופק על ידי מנהל המחלקה ומזכירתו. האירוע מומן על ידי העובדים עצמם וללא השתתפות המעסיק אם כי באישורו המלא; היה מיועד לעובדי המחלקה בלבד ללא בני הזוג או מלווים. רוב עובדי המחלקה השתתפו בו אם כי לא הייתה חובת השתתפות פורמלית. העובדים עזבו את מקום העבודה בשעות הצהריים ואף החתימו כרטיס ביציאה. במהלך האירוע, כאמור, אחד העובדים נפגע לאחר שנפל מכלי התחבורה הדו גלגלי.
העובד הנפגע הגיש תביעה לדמי פגיעה למוסד לביטוח לאומי, בה מנהלת משאבי האנוש של החברה ציינה במפורש כי התאונה קרתה שלא במסגרת העבודה ולא בדרך אל העבודה וממנה. מכאן החברה אינה מאשרת שמדובר בתאונת עבודה אלא באירוע שקרה בזמנו הפרטי של העובד אחרי שעות העבודה. גם בשאלון שנשלח למעסיק מביטוח הלאומי צוין שהאירוע היה ביוזמה של עובדי המחלקה אשר החליטו לצאת לטיול סגווי ולארוחה במסעדה על חשבונם ועל חשבון זמנם הפרטי.
המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעת העובד. אולם העובד לא ויתר ועתר לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. בתביעתו הוא טען כי קיימת זיקה בין האירוע ובין העבודה וזאת משום שבאירוע המדובר השתתפו עובדי החברה בלבד, הוא התקיים בשעות העבודה, הופק על ידי מנהל המחלקה והפעילות בו יוחדה לעובדי החברה בלבד. כמו כן, כיוון שהיוזמה לאירוע הגיעה ממנהל המחלקה ורוב העובדים השתתפו בו, לא מדובר בסתם מפגש חברתי אלא באירוע מחלקתי מטעם החברה.
השופטת דחתה את התביעה וזאת משום שלא התקיים במקרה זה השלב הראשון במבחן הדו שלבי. לדבריה, הפעילות שבמסגרתה נפגע התובע הייתה פעילות חברתית לעובדי המחלקה בלבד. לא הייתה כאן יוזמה של המעסיק ולא היה כאן מימון מצידו. יתרה מכך, בטרם היציאה לפעילות, הובהר לתובע כי אין זו פעילות מטעם המעסיק.
"אמנם גם ליוזמה מעין זו יש ערך בגיבוש העובדים וחיזוק היחסים ביניהם, אולם עצם קיומו של ערך מוסף מעין זה גם למעסיק, לא יכול להפוך יוזמה מקומית של מנהל מחלקה בארגון, המקדם פעילות חברתית המבוצעת במימון העובדים, על חשבון זמנם הפרטי, לפעילות נלוות לעבודה המבוטחת במסגרת ענף נפגעי עבודה שבחוק", קבעה השופטת.
