נזקי גוף מעישון פסיבי
השופטת הטילה את האשמה גם על העובד וזאת בשיעור של 50% משום שבחר במקום עבודה שלא התאים לו מבחינה בריאותית. משכך, פסקה השופטת כי התובע יקבל פיצוי בסך 50 אלף שקל (במקום 100 אלף שקל)
חוק למניעת העישון במקומות ציבורים התשמ"ג 1983, אוסר על עישון במקומות ציבוריים כמו מסעדות, קניונים, בתי חולים ומקומות עבודה. עם זאת, עדיין, בלא מעט מקומות המעשנים ממשיכים לעשן באין מפריע וזאת משום שאין מערך אכיפה חזק ויציב. גם לא תמיד ולא בכל מקום יוצרים תנאים למניעת העישון. וזה משהו שכן צריך להיעשות, גם במקומות עבודה. בסוגיה זו בדיוק דן לאחרונה בית משפט השלום, שקיבל תביעת נזיקי גוף של עובד קבלן לשעבר בדואר ישראל אשר סבל מעישון פסיבי ותוצאותיו הבריאותיות ההרסניות. השופט פסק לטובתו פיצוי בסך 50 אלף שקל.
מדובר, כאמור, בעובד קבלן לשעבר במחלקת המיון בדואר ישראל סניף באר שבע, שעבד במקום במשך 3.5 שנים. התביעה שהוא הגיש הייתה הן נגד דואר ישראל והן נגד חברת כוח האדם שהעסיקה אותו. הוא טען לנזקי גוף שנגרמו לו עקב עישון פסיבי ואי אכיפת איסור העישון על ידי הנהלת הדואר. במהלך עבודתו הוא סבל משיעול חריף, צריבה בעיניים, כאבי ראש וקוצר נשימה. הוא אף הוכיח את הקשר הסיבתי בין העוולה לנזק.
השופטת מיכל וולפסון מצאה כי הנהלת הדואר אכן לא עשתה מספיק בכל הקשור לשמירה על חוק למניעת העישון. היא גילתה רשלנות ועליה לפצות את הנפגעים.
הנהלת הדואר הנחתה את העובדים המעשנים לעשן בפינת האוכל או ברמה אליה היו מגיעות משאיות לפריקה או טעינה. אלא שפינות עישון אלו היו חלק ממקום העבודה והאולם ששימש בין היתר כפינת אוכל לכל עובדי הסניף. מכאן, קבעה השופטת, כי הנהלת הדואר אינה עמדה בתנאי סעיף 15 ותוספת לחוק למניעת העישון. מביקור במקום נמצא גם כי העובדים המעשנים עישנו לא רק במקומות שנועדו לכך אלא גם במסדרונות ובפינת האוכל עצמה. כמו כן, לתובע רק לעיתים הייתה אפשרות לצאת החוצה מהמקום להתאוורר, למרות שגם בשטחים פתוחים שמחוץ לאולם המרכזי היה קשה להימנע מעישון פסיבי.
בנוגע לרשלנות שגילתה הנהלת הדואר, קבעה השופטת כי היא ישמה את החוק למניעת עישון רק באופן חלקי. השופטת הטילה את האשמה גם על העובד וזאת בשיעור של 50% משום שבחר במקום עבודה שלא התאים לו מבחינה בריאותית. משכך, פסקה השופטת כי התובע יקבל פיצוי בסך 50 אלף שקל (במקום 100 אלף שקל).
