פיצויי מילואים
השופטת השתכנעה כי על אף שפיטוריו של העובד היו לגיטימיים מבחינת האילוצים של החברה, הם היו צריכים להתבצע בהתאם לחוק. מסיבה זו זכאי העובד לפיצויי בגין הליך פיטורים שלא כדין אך הוא אינו זכאי לפיצויי בגין עוגמת נפש משום שלא מדובר במקרה חריג
גם אם סיבת הפיטורים לגיטימית לחלוטין והמעסיק רשאי על פי חוק לפטר את העובד, עליו לעשות זאת במועד הנכון ובהתאם לנוהל שקבע המחוקק. המעסיק אינו יכול לפטר את העובד יומיים ספורים לאחר ששב משירות מילואים ואינו יכול לפטר אותו ללא שימוע. אולם זה בדיוק מה שקרה בבנק אוצר החייל.
התובע הועסק בבנק אוצר החייל כעובד זמני. לאחר תקופה מסוימת הוא זומן למבחנים במרכז הערכה לשם המשך קידומו בארגון וכן קבלת קביעות. הוא קיבל המלצה מסויגת לקביעות והועבר לעבוד בסניף חדש, שם היה לו סיכוי גבוה יותר לקבל קביעות. חלפה עוד תקופה והעובד זומן לשירות מילואים. למחרת הוא עדכן את המנהלת הישירה שלו, שמסיבות לא ברורות לא עדכנה את מחלקת משאבי האנוש. יומיים לאחר ששב משירות מילואים הוא זומן לשיחה אצל המנהלת במהלכה הוסבר לו כי הוא מפוטר.
העובד פנה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בטענה כי פוטר שלא כדין ודרש פיצויים בגין אובדן הכנסה, אי קיום שימוע פיטורים, אי הודעה מוקדמת, פיטורים בניגוד לחוק חיילים משוחררים, עוגמת נפש, הסתמכות, ציפייה, אובדן שוויון הזדמנויות ועוד.
התובע הסביר בתביעתו כי פיטוריו בוצעו בחטף, ללא שימוע, ללא שקיבל הזדמנות לשנות את מרוע הגזירה ובחוסר תום לב מוחלט. לדברו, בבנק טענו כי פיטוריו נבעו מאי התאמתו לקבל קביעות בארגון, אך על כך נודע לא רק אחרי הפיטורים. למעשה, במשך כמה שנות העבודה בארגון, לעולם הוא לא קיבל רושם שהוא אינו מתאים לארגון ואינו מתאים לקבל קביעות.
התובע טען כי סיבת הפיטורים האמיתית נבעה מהרצון של המנהלים לפנות את מקומו לעובדת ותיקה שהייתה אמורה לחזור מחופשת לידה. גם שירות המילואים של העובד תרם לפיטוריו.
מנגד טענו בבנק כי העובד אכן לא התאים למסגרת וכאשר התעורר הצורך בשינוי בכוח האדם בבנק הוחלט על פיטוריו, גם על רקע חזרתה של העובדת המתאימה יותר מחופשת לידה. יתרה מכך, למחלקת משאבי האנוש של הבנק כלל לא היה ידוע על יציאתו של העובד לשירות מילואים כך שהטענה כי יש קשר בין הדברים היא מופרחת.
עם זאת, בבנק הודו כי השיחה שהתקיימה בין העובד למנהלת הישירה שלו, אינה תאמה את הגדרות השימוע על פי חוק אולם יש להחיל בעניין זה הקלה משום שלעובד היה ידוע כי הבנק מתלבט בעניין המשך העסקתו. כמו כן, לעובדים זמנים אשר לא מקבלים קביעות אין טעם לערוך שימוע על פי כל הכללים הנוקשים. כך טענו בבנק.
השופטת שרון אלקיים קיבלה את התביעה בחלקה. היא השתכנעה שאת השיחה שהתקיימה בין שני הגורמים אכן לא ניתן להגדיר כשיחת שימוע וזאת משום שלעובד לא נאמר מבעוד מועד כי מדובר בשיחת שימוע לפני פיטורים. השופטת לא קיבלה את הטיעון של הבנק בנוגע לחובת קיום שיחת שימוע לעובדים זמניים אשר אינם מקבלים קביעות.
מאידך השופטת השתכנעה כי על אף שפיטוריו של העובד היו לגיטימיים מבחינת האילוצים של החברה, הם היו צריכים להתבצע בהתאם לחוק. מסיבה זו זכאי העובד לפיצויי בגין הליך פיטורים שלא כדין אך הוא אינו זכאי לפיצויי בגין עוגמת נפש משום שלא מדובר במקרה חריג.
בסופו של דבר קיבל העובד פיצויים בסך 24 אלף שקל בגין פיטורים בניגוד להוראת חוק חיילים משוחררים, לפיה אסור על המעסיק לפטר עובד בשלושים הימים שלאחר חזרתו משירות מילואים.
