פיצויים לחברה
בסיוע ועד העובדים של החברה, פנה העובד לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בטענה כי פוטר בניגוד לחוק וזאת על רקע מעורבותו בהתארגנות העובדים בחברה. הוא דרש שבית הדין יוציא צו מיידי לחברה על מנת להשיבו לעבודה. הוא גם ביקש פיצוי בסך 100 אלף שקל
בשנים האחרונות המודעות להתארגנויות העובדים עלתה באופן ניכר. למעשה, כל התחום הזה זכה לאחרונה לעדנה מחודשת ורבבות מהעובדים בישראל קיבלו שיפור בתנאי העסקה, השכר ואף הפיטורין. הרי גם הפיטורין הם משהו שהמעסיק חייב לעשות בהתאם לדרישות החוק. בתי הדין לעבודה רואים בחומרה פיטורין שלא כדין, אולם לא באופן גורף. ישנם מקרים של פיטורין כשרים לחלוטין, גם אם העובד טוען אחרת וגם אם העובד מסתתר מאחורי המפעל החיוני כמו התארגנות העובדים.
במקרה הבא, התובע הועסק בחברת AIG במשך כשלוש שנים בתפקידים שונים, ביניהם שימור לקוחות. יום אחד הוא זומן לשיחת שימוע אצל ההנהלה וזאת בעקבות התלונות הרבות שהגיעו מהלקוחות החברה על יחסו המזלזל של העובד כלפיהם. ההנהלה לא ראתה בעין יפה גם את האיחורים הרבים של העובד והעברות על נהלי העבודה בחברה. בשיחת השימוע הוא הודה במיוחס לו, לקח אחריות וביקש הזדמנות לחזור למוטב. ההנהלה החליטה לא לפטרו והעניקה לעובד תקופת ניסיון נוספת. אלא שהעובד המשיך בשלו וההנהלה שוב זימנה אותו לשימוע, בסיומו הוא פוטר.
בסיוע ועד העובדים של החברה, פנה העובד לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בטענה כי פוטר בניגוד לחוק וזאת על רקע מעורבותו בהתארגנות העובדים בחברה. הוא דרש שבית הדין יוציא צו מיידי לחברה על מנת להשיבו לעבודה. הוא גם ביקש פיצוי בסך 100 אלף שקל.
אכן, בחודשים שקדמו לפיטוריו של העובד, החלה בחברת AIG להתגבש התארגנות עובדים. לאחר שנה וחצי של משא ומתן קיבוצי עם ההסתדרות הכללית, נחתמו הסכמים חדשים והעובדים זכו לשיפור תנאים בהתאם להסכם קיבוצי. אולם התערבותו של התובע בהתארגנות העובדים הייתה מינורית. כך טענו הנתבעים, אותם ייצגו עורכי הדין דפנה שמואלביץ, אייל לוי, ועידו רזגור ממשרד רובין-שמואלביץ
על פי העדויות שנאספו, התובע בסך הכל החתים כמה מהעובדים בחברה על טפסי הצטרפות לוועד. כמו כן, טענה ההנהלה שהיא כלל לא הייתה מודעת לפעילותו של העובד בהתארגנות העובדים. זה נודע לה לראשונה רק לאחר שעובד ומן לשימוע האחרון.
בסופו של דבר, שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, דפנה שמואלביץ, קיבלה את עמדת החברה ופסקה כי פיטוריו של העובד היו מוצדקים ונעשו לפי חוק. בין פיטוריו לבין ההתארגנות של ועד העובדים לא היה שום קשר.
השופטת, שטענה כי העובד עשה שימוש ציני בזכות ההתארגנות, חייבה את אותו בהוצאות משפט וכן חייבה אותו לשלם פיצוי לחברה בסך 27 אלף שקל.
