חברת דובק פיטרה עובדת בת 65 בהנחה שבעלה הוא פנסיונר חברת החשמל והם יסתדרו
בית הדין: "התפיסה כי התובעת ממילא יכולה להסתמך כלכלית על הכנסות בעלה, היא תפיסה שוביניסטית ואנכרוניסטית, ומן הראוי שתעבור מן העולם"
סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח-1988 קובע כי למעסיק אסור להפלות בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת גילם, בין היתר בקבלה לעבודה ובעת פיטורים. עם זאת, הנהלת חברת דובק החליטה בכל זאת לפטר עובדת בת 65, בהנחה שמצבה הכלכלי שפיר משום שבעלה הוא פנסיונר של חברת החשמל.
"אין למעסיק הזכות להניח כי על עובדת להיות תלויה מבחינה כלכלית בהכנסותיו של בעלה", כך פסק בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
מדובר בפקידת רכש שעבדה בחברת דובק במשך 22 שנים. בעקבות צמצומים שנערכו לאחרונה בחברה, העובדת פוטרה כי הייתה היחידה מבין עובדות המחלקה הזכאית לקבל פנסיה במועדה פיטוריה. היא חשה שפיטוריה נעשו על רקע גילה הביולוגי, תוך אפליה ברורה ביחס לעמיתותיה במחלקה הצעירות ממנה. על כך היא הגישה תביעה לבית הדין לעבודה ודרשה פיצוי בגין אובדן הכנסה עד למועד הפרישה הקבוע בחוק בגיל 67, השלמת פיצויי פיטורים וכן פיצוי בגין אפלייתה מחמת גילה.
בתביעה סיפרה העובדת כי במהלך השימוע שנערך לה לפני הפיטורים, שגם הוא היה פסול ונערך למראית עין בלבד, מנהל אגף משאבי אנוש בחברה ציין במפורש כי פיטוריה נובעים מהליכי התייעלות בחברה וכי ההנהלה מבקשת קודם כל לפטר עובדים אשר הגיעו לגיל הפרישה וזאת במקום עובדים צעירים עם אופק תעסוקתי.
מנגד טענו בחברת דובק כי תפקידה של התובעת למעשה בוטל שנים קודם לכן כבר לא היה צורך אמיתי בהמשך העסקתה. מה גם, מאחר ובעלה של העובדת הוא פנסיונר של חברת החשמל, הם הניחו כי מצבה הכלכלי לא ייפגע מהפיטורים.
לטענה זו השיב בית הדין: "התפיסה כי התובעת ממילא יכולה להסתמך כלכלית על הכנסות בעלה, היא תפיסה שוביניסטית ואנכרוניסטית, ומן הראוי שתעבור מן העולם".
בסופו של דבר פסק בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פיצוי לטובת העובדת בסך של 50 אלף שקל בגין פרשת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. 52 אלף שקל נוספים בגין היעדר שימוע ועוד 200 אלף שקל בגין הנזק הממוני שנגרם לה מאובדן החודשים שנותרו לה עד למועד הפרישה החוקי. כמו כן, חויבה החברה בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 27 אלף שקל והוצאות בית משפט.
