מיגור אפליית הערבים בשוק העבודה
"מדובר בפסק דין מאוד חשוב עקרונית ומעשית. למרות שהתופעה החמורה של אפליית האוכלוסייה הערבית קיימת בשוק העבודה, היא אינה זוכה לביטוי מספק בפסיקות בית הדין לעבודה"
חומרת התופעה של אפליית עובדים ערבים בשוק העבודה בישראל אינה זוכה לביטוי מספק בפסיקות הדין הרלוונטיות. עם זאת, בתי הדין נחושים להילחם בתופעה מכוערת זו וזאת באמצעות הטלת קנסות גבוהים על המעסיקים אשר מפלים את העובדים הערבים. כך עולה מפסק דין חדש שדן בפיטורי עובד ערבי על רקע גזעני.
בשנת 2013, איהאב נופל, בן 23, החל לעבוד בחברת אלבר ציי רכב בע"ב, בסניף נתב"ג בתפקיד נהג. בחודשים הראשונים לעבודתו כל הצדדים היו מרוצים ונופל אף הוערך כעובד טוב. בחלוף ארבעה חודשים התרחש אירוע גניבת מכוניות מהחברה. בעקבות כך הגיעו לסניף שוטרים. הם חקרו את כל העובדים, כולל את נופל אך רק הוא התבקש על ידי השוטרים לעלות לניידת. הוא הוסע לתחנת המשטרה, נחקר שוב ושוחרר.
מספר חודשים לאחר התקרית, התרחשה גניבת מכונית של סמנכ"לית הכספים של החברה. החשדות שוב נפלו על הנופל. הוא זומן לשיחת שימוע שם נודע לו כי עקב צמצום הפעילות של החברה היא נאלצת לבצע צמצום כוח אדם. ההנהלה ביקשה מהעובד לא להתייצב לעבודה עד לסיום השימוע. כמה ימים לאחר מכן הוא שוב זומן לשיחת שימוע והפעם בפני מנהלת הסניף. יומיים לאחר מכן הוא פוטר.
נופל, לדבריו, חש שהמהלך היה קשור לשתי התקריות של גניבת המכוניות וכן קשור להיותו ערבי. הוא יצר קשר עם סמנכ"ל התפעול וניסה להסביר כי הוא חושש שפיטוריו נעשו על רקע גזעני. הסמנכ"ל הסביר לו את הסיבות האמיתיות לפיטורים ואף הציע לו לעבוד באותו התפקיד בסניף בני ברק של החברה. העובד לא הסכים לקבל את התפקיד החלופי.
נופל הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בטענה כי פוטר באופן בלתי חוקי, על רקע היותו ערבי. הוא טען כי חברת אלבר קשרה אותו באופן מפלה לסדרת אירועי גניבות על לא עוול בכפו. על כך הוא זכאי לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין על רקע גזעני, לפיצויים בגין לשון הרע במזיד ופיצויים בגין פגיעה בפרטיות ואי עריכת שימוע כדין.
נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה מטעם משרד הכלכלה, שהייתה מעורבת בהליך, הציגה לבית הדין נתונים סטטיסטיים מדאיגים בכל הקשור לאפליית עובדים ערבים בשוק העובדה הישראלי. זו למעשה תופעה נפוצה מדי אך קשה מאוד לזיהוי וטיפול.
בכתב ההגנה טענו בחברת אלבר שהתובע עושה שימוש וניצול לרעה של חוקי העבודה, שמטרתם לספק הגנה חוקתית לעובדים אשר באמת סובלים מאפליה. הם טענו כי פיטוריו של נופל התרחשו על רקע צמצום בכוח אדם ואין שום קשר להיותו של העובד ערבי.
השופט דורי ספיבק קיבל את התביעה. על פי חוק נטל ההוכחה בגין האפליה מוטלת על המעסיק. על המעסיק היה להוכיח שפיטורי העובד אכן התרחשו על רקע צמצום כוח אדם ולא על רקע גזעני. למעשה, על פי חוק שיווין ההזדמנויות, די שהעובד הוכיח שלא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו על רקע מקצועי.
בסופו של דבר הגיע השופט למסקנה שחברת אלבר לא עמדה בנטל ההוכחה, וזאת משום שלא סיפקה לו בדל של ראיה אובייקטיבית לכך שהעובד פוטר עקב צמצום בכוח אדם. גם אם היא הייתה מספקת הוכחה כל שהיא שאכן נאלצה החברה לבצע צמצום כוח אדם, היה עליה להוכיח מדוע פיטרה דווקא נהג זה ולא אחר. לכך הצטרפו ההוכחות, שהגיעו בהסתמך על תחקיר ששודר בחדשות ערוץ 2 לפיו עולה כי העובדים של אלבר סירבו להשכיר רכבים ללקוחות דוברי ערבית.
בסופו של דבר פסק השופט לשלם לתובע פיצוי בסך 80 אלף שקל בגין פיטורים על רקע גזענות, בתוספת של 16 אלף שקל הוצאות משפט.
הנציבה הארצית, עו"ד מרים כבהא ציינה בתגובה: "מדובר בפסק דין מאוד חשוב עקרונית ומעשית. למרות שהתופעה החמורה של אפליית האוכלוסייה הערבית קיימת בשוק העבודה, היא אינה זוכה לביטוי מספק בפסיקות בית הדין לעבודה. מכאן חשיבותו הרבה של פס"ד שמעביר מסר ברור לעובדים/ות המופלים לפיו דלתות בית הדין לעבודה פתוחות בפני כל אחד ואחת מהם/ן".
