המעסיק היה משלם לו שכר של 8,000 שקל כפי שהיה מופיע בתלוש ובנוסף הוא היה משלם לו כ- 2,000 שקלים במזומן. למרות שהוא ניסה להכחיש כי רימה גם את מס הכנסה, המעסיק נאלץ להודות לאור הראיות שנאספו
עד כמה רחוק מוכנים ללכת המעסיקים (לא כולם כמובן) כדי לגזול מהעובד הפשוט את מה שמגיע ועל הדרך לגזול גם מהמדינה ולצפצף על החוקים שהיא מחוקקת? הבעלים של מסעדת "מקום בלב" בעיר רעננה – השתדלו להיות מאוד יצירתיים. עד שנתבעו על ידי אחד העובדים ונאלצו לשלם לו פיצוי בגובה של מעל 100 אלף שקל.
מדובר במלצר זוטר שהתקדם לתפקיד של מנהל משמרת במסעדת "מקום בלב" ברעננה. בשנת 2007 הבחור התקבל לעבודה וכבר כעבור שנה קודם לתפקיד ניהולי. בשנת 2009 הוא ביקש לצאת לחופשה בתאילנד בת 3 שבועות. הוא התכוון לנצל את מלוא ימי החופשה שלו ואת הימים הנותרים לרשום כחופשה ללא תשלום. הבעלים של המסעדה לא הסכימו ודרשו שיחתום על מסמך המעיד על התפטרותו מרצון. בלית ברירה העובד חתם על המסמך.
בסיום החופשה חזר העובד למסעדה, שם חיכו לו בזרועות פתוחות. אלא שההנהלה שוב דרשה שהעובד יחתום על מסמך לפיו הוא מודע לכך שתקופת הוותק הקודמת שלו בת 3 שנים לא תיכלל בתקופת העסקתו הנוכחית. שוב בלית ברירה, העובד חתם על המסמך.
כעבור שנתיים מיום חזרתו לתפקידו הקודם במסעדה, העובד קיבל מכתב פיטורים. כצפוי, במכתב צויין כי העובד הועסק בחברה שנתיים בלבד. מה שלא צפוי זו ההחלטה שקיבל העובד – בכל זאת לתבוע את החברה על אף שחתם על מסמכים שלכאורה מבטלים את זכויותיו.
העובד הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בטענה כי פוטר שלא כדין, ללא שיחת שימוע, תוך הלנת שכר ואי תשלום כל התנאים הסוציאליים המגיעים לו: פיצויי פיטורים, פיצויי פיטורים שלא כדין, הפרשי שכר וכו'. הוא טען כי לעולם לא קיבל חוזה העסקה ולא שום מסמך המעיד על תנאי העסקתו. העובד הציג אף ראיות המעידות על כך שבפועל הוא היה מקבל יותר כסף מהסכום שהופיע בתלוש. המעסיק היה משלם לו שכר של 8,000 שקל כפי שהיה מופיע בתלוש ובנוסף הוא היה משלם לו כ- 2,000 שקלים במזומן. למעשה העובד השתכר בכ- 10,000 שקלים מידי חודש אך לרשויות המס דיווחו הבעלים רק על 8,000 שקל.
הנתבעים הכחישו את הטענות. הם הציגו לשופטת דגית ויסמן מלצר חוזה עבודה חתום מול העובד. הם טענו כי היו שבעי רצון מתפקודו המקצועי של העובד. הוא היה עובד נאמן ומסור. אך עם הזמן תפקודו הפך ללקוי. לא פעם הם ערכו לו שיחות מוטיבציה אך שום דבר לא עזר. בסופו של דבר הם זימנו אותו לשיחת שימוע על פי חוק, במהלכה הבהירו לו כי אין בכוונתם להחזיקו בכוח במסעדה. במידה ויבחר לעזוב הם ישלמו לו את כל המגיע לו. בנוגע לשכר של 10,000 שקלים, הנתבעים הכחישו וטענו כי שכרו עמד על 8,500 שקל נטו בחודש.
בתגובה טען העובד שחתימתו על הסכם העבודה המוצג היא מזויפת. עוד טען כי לא נערך לו שימוע ראוי בו הוא יכול היה לקבל הזדמנות להגיב בהתאם לאיום הפיטורים.
העדויות שאסף בית הדין העידו על כך שהייתה אמת בדבריו של העובד בנוגע לתשלום של חלק מהשכר במזומן. העובד היה מסייע לאימו כלכלית בסכום של 1,000 – 1,500 שקל בחודש, אותו הוא היה מקבל באמצעות המחאות.
עם זאת השופטת דחתה את הטענות של התובע כי חתימתו על הסכם עבודה זויפה.
בסופו של דבר פסקה השופטת כי בעלי מסעדת "מקום בלב" ישלמו למלצר פיצויי פיטורים לתקופת העסקה של 5.5 שנים פלוס כל התנאים הסוציאליים. בסך הכל 95 אלף שקל בנוסף ל- 12 אלף שקל של הוצאות משפט וטרחת עו"ד.
