עוזבים את מקום העבודה?
אין פסול בכך שמי שמחליף מספר טלפון ירצה ליידע את מעגל המכרים שלו. אך כיוון שעיקר הזיכרון בכרטיס ה- SIM בטלפון שהיה מוקדש לאנשי קשר עסקיים, העתקת הרשימה מלמדת כי לרשימה זו יש ערך מוסף והעתקתה חסכה לאיש השקעת משאבים בקיבוץ הנתונים
האם המידע שלא שמור בכספת ולא בשרתים מאובטחים הדורשים קוד גישה מיוחד, אלא מונח במקום פרוץ – יכול להיות מידע סודי? בהחלט שכן ובהחלט ששימוש במידע מסוג זה יכול להתפרש כעברה על החוק. בפסק הדין הארצי לעבודה, חויב עובד שהתפטר מהחברה והעתיק את רשימת הלקוחות מהנייד העסקי שלו, לפצות את מעסיקו ב- 25 אלף שקל.
מדובר באיש מכירות שעבד בחברת תוויות איכות העוסקת בתחום הדפסות. במהלך עבודתו בחברה, כך טענו התובעים שייצגו את החברה, העובד הקים עסק מתחרה אשר פעל במסווה של עסק השייך לאשתו של הנתבע. ימים ספורים לפני שהחליט להתפטר הוא העתיק את רשימת הלקוחות שהייתה שמורה בטלפון הנייד שקיבל מהחברה. הוא אף שלח לכל הלקוחות מסרון עם מספר הטלפון החדש שלו ליצירת קשר בנושאים עסקיים, מה שלמעשה מהווה הטעית הלקוחות וגניבת סודות מסחריים. עוד טענה החברה שהעובד עשה שימוש שלא כדין בסוד מסחרי שלה, כשהוא רכש בקיאות וידע רב בתחום הדפוס על חשבון המעסיק.
החברה הגישה נגד העובד תביעה כספית, בה בין היתר דרשה פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב וגזל סוד מסחרי מכוח חוק העוולות המסחריות. העובד הגיש כתב תביעה שנגד כתב הגנה. הוא הכחיש את כל הטענות שהופנו כלפיו ודרש בעצמו לקבל פיצוי בין תשלומים שונים המגיעים לו מהחברה.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל חלקית את תביעות שני הצדדים. תחילה נמצא כי החברה שהקים העובד כביכול במהלך תקופת העסקתו בחברה מולה הוא מנהל משפט, לא פעלה באותה העת בתחום ההדפסות. לכן לא התקיימה תחרות בין השתיים. בית הדין קבע גם כי השימוש שעשה העובד בידע ובניסיון שצבר בתחום הדפוס במהלך העסקתו לאחר עזיבתו, הם היו בגדר כישורים מקצועיים והם קניינו הפרטי. העובד היה רשאי להשתמש בהם גם לאחר סיום עבודתו.
עם זאת, בית הדין ראה בחומרה את העובדה שהעובד שמר לעצמו את פרטי הלקוחות אותם העתיק מזיכרון הטלפון שקיבל מעבודה. נכתב בפסק דין כי הוא שמר את הפרטים משום שרצה לשמור לעצמו את פרטיהם של הגורמים העסקיים הרלוונטיים עבורו. כמו כן, בית הדין קיבל את הטענה כי העובד פעל לקידום העסק המשפחתי שלו, גם אם הוא שייך לאשתו, בזמן העסקתו בחברה ומבלי ליידע את המעסיקים. כל אלה מהווים הפרה של חובות תום הלב.
שני הצדדים הגישו ערר לבית הדין הארצי לעבודה. השופט אילן איטח דחה את תביעת העובד וקיבל חלקית את תביעת החברה. הוא לא קיבל את טענות החברה לגבי קידום העסק הפרטי של העובד כעסק מתחרה עם כל המשמעות היוצאת מכך. נמצא שהעסק הוא לא המתחרה הישיר של החברה ומכאן אין שימוש במידע מסחרי סודי. לגבי רשימת אנשי הקשר, קבע השופט כי אין פסול בכך שמי שמחליף מספר טלפון ירצה ליידע את מעגל המכרים שלו. אך כיוון שעיקר הזיכרון בכרטיס ה- SIM בטלפון שהיה מוקדש לאנשי קשר עסקיים, העתקת הרשימה מלמדת כי לרשימה זו יש ערך מוסף והעתקתה חסכה לאיש השקעת משאבים בקיבוץ הנתונים.
השופט ציין כי העובדה שהמידע לא נשמר בכספת אלא הונח במקום פרוץ, לא מרמז בהכרח שהמידע אינו סודי ואינו בעל ערך מיוחד. לכן, גם המסרון שנשלח לאנשי הקשר לא היה מסרון תמים.
בסופו של דבר פסק בית הדין כי העובד ישלם פיצוי בסך 25 אלף שקל לחברה, פלוס שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 שקל.
