פתרון למניעת פגיעה בזכויות עובדים
ב- 1 לאפריל 2018 נכנס לתוקף צו הרחבה בדבר קיצור שבוע העבודה במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, הקובע כי שבוע העבודה במשק הישראלי יקוצר בשעה אחת ויעמוד על 42 ש"ע במקום 43 ש"ע ותקן שעות העבודה בחודש יעמוד על 182 שעות במקום 186 שעות.
כפי שהוסבר בכתבה הקודמת בנושא זה, בעת המעבר לתקן שעות העבודה נמוך יותר של 182 שעות בחודש, תנאים סוציאליים של עובדים שעתיים נפגעים, אם תעריף שעתי שלהם גבוה אף במקצת משכר המינימום במשק, ואם התעריף השעתי שלהם לא עלה ב- 2.15% לפחות בעת המעבר לתקן שעות העבודה נמוך יותר.
דהיינו, שכרם המבוטח נשחק באופן יחסי להקטנת מכסת שעות התקן מ- 186 ש' ל- 182 ש' בחודש.
מלבד זאת, נפגעו גם הטבות סוציאליות שלהם כגון: סכומי הפרשות לפנסיה ולפיצויים, פדיון חופשה, דמי חופשה, דמי חגים, דמי מחלה וכו', בגלל שהזכויות האלה כעת מחושבים לפי כמות שעות העבודה ביום ו/או בחודש נמוכה יותר.
מלבד זאת, נפגעו זכיותיהם של העובדים לקבלת השלמת פיצויי פיטורים בעת סיום העבודה וזאת רטרואקטיבית לאורך כל תקופת עבודתם אצל המעסיק הנוכחי שלהם. (ראה את ההסברים בכתבה קודמת באתר: "פגיעה בזכויות עובדים שעתיים בעת המעבר לבסיס משרה 182 שעות").
הפתרון המתבקש במצב זה, על מנת למנוע פגיעה בזכויותיהם של העובדים השעתיים, המשתכרים בשכר, הגבוה משכר מינימום – להגדיל את תעריפי השכר לעובדים השעתיים האלה במקדם שחיקה בשיעור של 2.15% . שיעור המקדם מחושב לפי היחס של הקטנת שעות התקן כדלקמן:
186/(186-182) * 100% = 2.15%
הרי בדרך זאת פוטרה הבעיה לעובדים שעתיים, המשתכרים בשכר מינימום, כאשר התעריף השעתי שלהם עלה מ- 28.49 ₪ ל- 29.12 ₪ בעקבות המעבר לבסיס שעות התקן נמוך יותר ב- 1/4/18.
אם קיים הפתרון, אז מדוע המחוקק לא התחשב ביתר עובדים שעתיים, אשר תנאי השתכרותם (השכר הקובע לפנסיה) מיטביים על פני שכר מינימום? מדוע תעריף לשעת עבודתם לא עלה בעקבות צו ההרחבה? הרי שכרם נשחק באופן יחסי להקטנת מכסת שעות התקן מ- 186 ש' ל- 182 ש' בחודש.
מדוע עניין שחיקת השכר של העובדים השעתיים, עדיין לא נדון בשיח הציבורי בישראל? הרי הצו יצר פלונטר, אשר מחד גיסא אמור להטיב עם תנאי השתכרותם של העובדים במשק, מאידך גיסא פוגע בזכויותיהם של העובדים שעתיים, הן בתקופה השוטפת של העסקתם והן רטרואקטיבית בכל התקופה מתחילת עבודתם אצל מעסיקם הנוכחיים.
קיים פתרון נוסף, שניתן ליישם אותו על מנת למנוע פגיעה בזכויותיהם של העובדים. הפתרון, כפי שהוגדר במספר הסכמי עבודה קיבוציים, אשר מאפשר במקום העלאה בתעריף שעה, להכניס חישובי שכר מדומים, המבוססים על תקן משרה גבוה יותר (שהיה לפני המעבר – 186 שעות), ואילו בפועל העובדים נדרשים לבצע 182 שעות בלבד למשרה מלאה.
כך או אחרת, למיטב הבנתנו נדרשת מעורבותו הדחופה של משרד העבודה והכלכלה לבדיקת העניין ולחקיקת תקנות הפעלת הצו, כדי לתקן את כל העיוותים, אשר נוצרו עם כניסתו לתוקף של צו הרחבה בדבר קיצור שעות העבודה במשק 2018.
בכבוד רב,
אינה לובין,
מבקרת שכר בחב' "תלושדין"
