פיצויי פיטורים אחרי הטרדה מינית
בכל תקופת העבודה כנהג הוא ספג הטרדות מיניות ממנהלו הישיר אשר כללו בין היתר צביטות, חיבוקים, נשיקות, נשיכה בכתף ושליחת יד לכיוון איבר מינו של התובע
"את ההטרדות המיניות המציאו במשטרה?" שאל המפכ"ל הרב ניצב יוחנן דנינו, את משתתפי טקס חילופי מפקדים במחוז ש"י בתגובה לביקורת החריפה שהועלתה נגד המשטרה בשבועות האחרונים בעקבות פרשיות המין המביכות. כמובן שלא. גם במגזר הפרטי התופעה המכוערת הזו חייה ובועטת, וגם בין בני אותו המין. בית הדין כמובן רואה בחומרה את הנעשה וזה מה שלמעשה אמור לעודד את הקורבנות לא לחשוש להתלונן ולעמוד על זכויותיהם. כפי שזה קרה במקרה הזה, כאשר המעסיק הטריד מינית את פקודו. העובד החליט להתפטר מרצונו ובית הדין הכיר בו כמתפטר בדין מפוטר.
העובד ר' עבד במשך שנה כנהג בחברה פרטית במרכז הארץ. בכל התקופה הזו הוא ספג הטרדות מיניות ממנהלו הישיר אשר כללו בין היתר צביטות, חיבוקים, נשיקות, נשיכה בכתף ושליחת יד לכיוון איבר מינו של התובע. בנוסף הוא היה מקבל מהמטריד מסרונים ששיקפו "טשטוש גבולות מוחלט" בין העובד למנהלו הישיר, דבר השופט אורן שגב.
העובד החליט להגיש למנהלו מכתב פיטורים בו ציין כי הוא מבקש להפסיק את עבודתו עקב בעיות אישיות. בקשתו לא נענתה והעובד המשיך לעבוד בתקווה שהמנהל יבין את הרמז וירסן את עצמו. אך לא. חודשיים מאוחר יותר העובד הגיש מכתב התפטרות נוסף ועזב את תפקידו. הוא פנה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בדרישה להכיר בו כעובד שפוטר ועל סמך כך לשלם לו פיצויי פיטורים המגיעים לו על פי חוק.
נציגי החברה והמנהל הישיר של העובד, הכחישו מכל וכל את טענותיו. קודם כל, בנוגע לצד המקצועי של התביעה, הם טענו כי העובד כן הגיש לחברה מכתב התפטרות אך הובהר לו כי עליו לתת הודעה מוקדמת של שלושה חודשים מה שלא נעשה על ידו בפועל. כמו כן נאמר לעובד שהחברה תקזז מסכום הפיצויים שלו תשלומים שונים כגון קנסות חנייה שצבר לעיריית תל אביב ודמי השתתפות עצמית בגין תאונות דרכים בהן היה מעורב עם הרכב של החברה.
בנוגע להטרדות מיניות, טענו הנתבעים כי המנהל שכביכול הטריד את העובד הוא איש מקצוע רציני, אדם נשוי ואב לילדים, כל שכן הוא לא בעל נטיות הומוסקסואליות. למסרונים שהוחלפו בין הצדדים היה אופי הומוריסטי הדדי. הנתבעים אף ציינו שאף אחד משני מכתבי הפיטורים שהעובד הגיש למנהלו לא הוזכרה הטרדה מינית. לסיכום הפרשה הנתבעים ציינו את דבר קיומו של המסרון האחרון ששלח העובד המפוטר לאחר שעזב את מקום העבודה ובו הוא אמר למנהלו כי הוא אוהב אותו ומתגעגע.
בסופו של דבר טענו הנתבעים כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים ויתרה מכך הוא חייב לחברה 13 אלף שקל.
השופט אורן שגב לא השתכנע מטעוניהם של הנתבעים. הוא קיבל את טענת התובע ומצא שהוא אכן הוטרד מינית וכפועל יוצא מכך קבע כי יש להכיר בו כמתפטר בדין מפוטר. למעשה, ככל שהעובד המפוטר "שיתף פעולה" עם מנהלו המטריד, הוא שמר על מעמדו וזכה ליחס מועדף. ברגע שהוא התפטר והפסיק לשתף פעולה משום שלא יכול היה עוד לשאת את מעשי ההטרדה, המנהל שינה את התנהגותו.
השופט קבע כי היחסים בין השניים לא היו יחסי חברות אמיתיים ושיוונים מתוך הסכמה חופשית אלא ניצול בוטה של יחסי מרות. הן מכוח פער הגילאים בין השניים והן מכוח העובדה שפרנסתו של העובד הייתה תלויה ביחסים אלו.
השופט פסק לטובתו של העובד פיצויי בגין הטרדה מינית בגובה של 35 אלף שקל. בנוסף הוא יקבל מהחברה 6,680 שקל בגין פיצויי פיטורים פלוס תשלום עבור פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה ושכר עבודה. החברה תקזז מהסכום הכולל 3,517 שקל בגין הוצאות טלפון ודמי השתתפות עצמית.
