פיצוי לעובדת שנחשדה בגניבה ונאצלה לעבור פוליגרף
העובדת יצאה דוברת אמת וההנהלה הייתה מוכרחה להתנצל בפני העובדת, וזאת על ידי פניה יזומה. היה עליה להבהיר לעובדת ולשאר עובדי החנות באופן מפורש כי לא נפל בהתנהלותה רבב מוסרי
בתי הדין לעבודה מתמודדים עם לא מעט תיקים, בהם המעסיקים מאשימים את העובדים בגניבה. ובדרך כלל, ובאופן די אירונית, העובדים הם אלה שמגישים תביעה. לרוב בגין עוגמת נפש, לשון הרע, הפליה ופגיעה בפרטיות. כפי שהיה במקרה של אחראית משמרת לשעבר ברשת אביזרי האופנה TOP TEN, אשר הואשמה בגניבה ובסופו של דבר קיבלה פיצוי של כ- 40 אלף שקת.
התובעת הועסקה במשך כשנה וחצי במשרה של אחראית משמרת באחת החנויות של הרשת במרכז הארץ. עם תחילת עבודתה, חתמה העובדת על הסכם עבודה, בו בין היתר נתנה את הסכמתה להיבדק בבדיקות פוליגרף במידת הדרישה מהנהלת הרשת, בנושאים הקשורים לעבודתה ברשת.
יום אחד, מנהל הסניף בו עבדה, גילה מחסור של אלפיים שקלים בסכומי הפדיון בקופת החנות. העובדת זומנה לשיחת בירור אצל מנהל הרשת במשרדי החברה הראשיים.
לטענתה, היא התייצבה לשיחה אך במקום זה ציפתה לה הפתעה לא נעימה בדומתה של חקירה על ידי שני קציני ביטחון ונציג נוסף. הם הטיחו בה האשמות כבדות, הפעילו לחץ פסיכולוגי כדי שתודה בגניבת הכספים וזאת מבלי שניתנה לה אפשרות להתייעץ עם עורך דין. יתרה מכך, כפי ציינה העובדת בתביעתה, חקירה זו נערכה במשך שעה שלמה בחדר סגור והיא נשאלה שאלות שפגעו בפרטיותה. בסיומה היא אף נדרשה לעבור בדיקת פוליגרף.
בבדיקת הפוליגרף התגלה שהעובדת דוברת אמת. היא פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בדרישה לחייב את הרשת לפצות אותה בגין עוגמת נפש ופגיעה בפרטיות, זאת בנוסף לפיצוי בגין רכיבי שכר שונים שהייתה זכאית להם ולא קיבלה וכן פיצוי בגין הפרת הזכות לעבודה בישיבה.
בחברת TOP TEN השיבו כי שיחת הבירור אליה הוזמנה העובדת הייתה שיחה מנומסת ועדינה, תוך שמירה על כבודה של העובדת. בדיקת הפוליגרף שנערכה לה בסיומה של השיחה לא היוותה אמצעי ראשון אלא התקיימה לאחר בדיקות ובירורים עם כל עובדי החנות. הם בתורם עברו בדיקה פיזית על ידי הקב"ט אשר לא הסתיימה במציאת הכספים. לטענתם, אחראית המשמרת הייתה דמות מפתח באירוע, מכאן חשיבותה של שיחת הבירור שנערכה והפוליגרף. עוד טען הצד הנתבע, כי שיחת הבירור עם התובעת נערכה בטון רגוע ורק לאחר הסכמתה המלאה נערכה לה בדיקת פוליגרף.
השופטת נטע רות, העדיפה לקבל את גרסת התובעת. היא השתכנעה שהופעל על העובדת לחץ פסיכולוגי על מנת שתודה במעשה הגבינה, כמו גם הופעל עליה לחץ לביצוע בדיקת פוליגרף עם הפנייתה לסעיף עליו חתמה בהסכם העבודה.
השופטת ציינה נקודה בעייתית נוספת. על הנהלת החברה היה לנהל פרוטוקול מסודר של הליך השיחה. היא כמובן לא עשתה זאת. יתרה מכך, על הנהלת החברה היה צריך ליידע את העובדת על מהות השיחה, אופן התנהלותה והנוכחים בה. במקום זה העובדת הופתעה שהשיחה התנהלה בחדר סגור בנוכחות שלושה נציגי החברה.
השופטת התייחסה גם לאופן התנהלות ההנהלה לאחר קבלת התוצאות של בדיקת הפוליגרף. העובדת יצאה דוברת אמת וההנהלה הייתה מוכרחה להתנצל בפני העובדת, וזאת על ידי פניה יזומה. היה עליה להבהיר לעובדת ולשאר עובדי החנות באופן מפורש כי לא נפל בהתנהלותה רבב מוסרי. זה כמובן לא נעשה והחברה אף סירבה למסור לידיה של העובדת מכתב התנצלות. "מנהל הרשת לא מוכן להתנצל בפני כל בחורה שעוברת בדיקת פוליגרף" – זו התשובה שהיא קיבלה.
בית הדין חייב את הנתבעת לשלם פיצוי בסך 20 אלף שקל בגין פגיעה בפרטיות, 15 אלף שקל בגין עוגמת נפש ועוד כ- 1,200 שקל בגין אי תשלום דמי חברים. כמו כן, חויבה הנתבעת בתשלום הוצאות משפט.
