הפרשה בעיריית לוד הייתה רק קצה הקרחון. בעקבותיה צצו עוד עשרות מקרי פיטורים על רקע התבטאויות נגד ישראל, במשרדים ממשלתיים ובחברות פרטיות
בשבועות האחרונים, על רקע פיצוצי הרקטות של חמאס בשמי ישראל, נשמעים לא מעט פיצוצים על רקע תעסוקתי המגיעים מכיוונם של העובדים המתבטאים נגד ישראל. במדינה דמוקרטית אומנם לכל אחד יש זכות לגיטימית וחוקית להתבטא בכל נושא שרק יחשוק ליבו, בכל מקום ובכל עת, אלא שבעת מלחמה החוקים היבשים נשענים בעיקר על הרגשות הלוהטים.
כשהמדינה נלחמת בעוז בכל החזיתות, הן בחזית ההסברתית והן בחזית האויב בעזה, ביטויים נוסח: "חחחח, 13, שירבו אמן" אשר נאמרו על ידי עובדת ערבייה בעיריית לוד לאחר נפילתם של 13 חיילים וקצינים מחטיבת גולני בשדה הקרב – הם, איך לומר – לא במקום. כך חש הציבור וכך, מצויד בקונצנזוס לאומי, ראש עיריית לוד החליט לפטר את העובדת. מעשיו עוררו סערה גדולה ברשת ובמדיה והעלו את סוגיית החוקיות של הפיטורים לראש הכותרות.
הפרשה בעיריית לוד הייתה רק קצה הקרחון. בעקבותיה צצו עוד עשרות מקרי פיטורים על רקע התבטאויות נגד ישראל, במשרדים ממשלתיים ובחברות פרטיות. העובדים שהעלו סטטוס בפייסבוק, בגנות צה"ל, מדינה, ישראל, ימנים וכד', כבר למחרת מצאו את עצמם בשימוע לפני פיטורים או גרוע מכך, הם פשוט קיבלו את מכתב הפיטורים, ללא כל שימוע.
גם בחברת סלקום, פרסמה אחת העובדות סטטוס "נהרגו עוד 11 חיילים" והוסיפה סמיילי. מייד לאחר המעשה קיבלה החברה גל איומים מהלקוחות להתנתק משירותי סלקום. מנכ"ל סלקום הוציא לעובדי החברה מכתב בו כתב "אני דורש להפסיק לאלתר את הבעת הדעות הקיצוניות ברשתות החברתיות ולשמור על רגישות ואיפוק".
בפירמת רואה החשבון "ארנסט אנד יאנג" נאלצו להתמודד עם מקרה דומה. אחת העובדות פרסמה ברשת: "אני ערבייה שעובדת עם יהודים, ויש לי לקוחות. אבל מצדי שיפטרו אותי. דיון בערוץ 2 בו 6 יהודים נגד ערבי אחד. לא נותנים לו לדבר, ביניהם גם השדרנים. לא רוצים לשמוע. תוקפים. נאצים מטומטמים. קוראים לרצח, שנאה וכיבוש… ואתם מתפלאים איך יש חמאס ואיך יש טילים". גם כאן הרשת געשה ורעשה ולקוחותיה הרבים של החברה איימו בניתוק יחסיהם.
כעת, נשאלת השאלה – האם פיטורי עובד שהתבטא נגד ישראל הם חוקיים והאם במדינה דמוקרטית אסור לאדם להביע את דעותיו?
נתחיל מכך שמדינת ישראל היא אכן מדינה דמוקרטית ולחופש הביטוי ישנה משמעות עצומה ואף מכרעת. אם וכאשר האדם עבר על החוק למדינה ישנם כלים חוקיים להתמודד עם העבריין. ואם הוא בסך הכל התבטא נגד פעולה, סוגיה או תופעה כלשהי – זו לא בהכרח עברה על החוק.
החוק הישראלי לחופש ביטוי מגן על זכותו של כל אדם להביע כמעט כל דעה בפייסבוק או בכל מקום אחר. מכאן, כפי שטוענים עורכי דין בפה מלא, פיטורי העובדת בעיריית לוד, וכל פיטורים אחרים על רקע התבטאויות עליהם שמענו לאחרונה, היו בלתי חוקיים. כבר בשנות ה-50 נקבעה פסיקה האומרת כי אם דעותיו של אזרח פסולות, חייו אינם הפקר ודמו אינו מותר; ואין נועלים בפניו שערי פרנסה. הפסקה קבעה גם כי דעותיו של אדם שמובעות מחוץ למקום העבודה שלו אינן רלוונטיות למקום העבודה עצמו, במיוחד כשהן אינן מובעות בשם מקום העבודה".
יתרה מכך, חוק השוויון בעבודה אוסר על אפליה של עובדים בגין השקפתם הפוליטית וכל שכן אוסר פיטורים על רקע זה.
האינטרס שלנו כחברה הוא לאפשר לכל אדם להביע את דעותיו באופן חופשי, ללא חשש מפיטורים או פגיעה אחרת בזכויותיו או חייו. רק כך יתאפשר ויכוח ציבורי בריא הכולל מגוון דעות.
מלבד כל אלה, כדאי להבין שלחברה, פרטית או ממשלתית, אין אחראיות על דעותיהם של העובדים ולכל אחד יש זכות להביע את דעותיו, גם הפרובוקטיביות ביותר. לכן, המעסיק, גם אם דעותיו של העובד לא לרוחו וגם אם ההמון הזועם דורש את פיטוריו או מאיים בחרם, אינו רשאי לפטרו. אחרת זו תהיה סתימת פיות ועברה בוטה על יסודות הדמוקרטיה, ועוד הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
עם זאת, כפי שמייעצים עורכי הדין בתחום דיני עבודה, תמיד כדאי לחשוב פעמים בטרם כותבים סטטוס, ולא רק בשל החשש למקום העבודה והחשש מפגיעה ברגשות הציבור, אלא גם בשל הסיכון לעבירה על חוקים כמו קריאות הסתה לגזענות.
