תלוש השכר שקיבל המאמן במהלך העסקתו, כפי שטענו הנתבעים, היה בגדר פתרון טכני וזאת משום שלמאמן לא היה תיק עוסק מורשה
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק לפני מספר חודשים בתביעה שהגיש מאמן כדורסל נגד עמותת אליצור שור רעננה (איגוד ספורטיבי דתי). התובע אשר הועסק במשך 8 שנים כמאמן כדורסל בקבוצות ילדים ונוער של העמותה, התפטר בשל הרעה בתנאי העסקתו. העמותה עשתה הכל כדי לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים ואפילו הכחישה את עבודתו בעמותה. בית הדין חייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצוי פיטורים בגובה של 40 אלף שקל.
עמותת אליצור שור רעננה, העוסקת בקידום הספורט לציבור הדתי בעיר רעננה, התקשרה עם המאמן בספטמבר 2003 באמצעות חוזה עבודה אישי אותו היא עדכנה מדי תקופה. במהלך תקופת העסקתו אימן המאמן לפחות שתי קבוצות ילדים ונוער. ביולי 2011 הנהלת העמותה הודיע למאמן שמעתה עליו לאמן קבוצה אחת בלבד, מה שהיה אמור להפחית באופן משמעותי את מספר שעות העבודה החודשיות שלו וכן לפגוע בשכרו. המאמן סירב להצעה אשר באה לידי ביטוי בהרעה בתנאי העסקתו והודיע להנהלה על כוונתו להתפטר עקב כך, זאת לצד דרישה לשלם לטובתו פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות המגיעות לו על פי חוק.
לאחר פניות חוזרות ונשנות בדבר קבלת פיצויי פיטורים, רשמה העמותה למאמן המפוטר צ'ק בסך 2,855 שקל בלבד בגין ההפרשות לפיצויים. המאמן פנה לבית הדין האזורי לעבודה בדרישה לקבל את מלוא הפיצויים המגיעים לו בתור עובד עמותה אשר הועסק אצלה שמונה שנים.
הנתבעים הכחישו את העובדה שהמאמן עבד בעמותה כשכיר. הם הכחישו יחסי העובד מעביד בין הצדדים וטענו כי בין הצדדים התקיים קשר של קבלן ומזמין. לכן הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים. מה גם, תלוש השכר שקיבל המאמן במהלך העסקתו, כפי שטענו הנתבעים, היה בגדר פתרון טכני וזאת משום שלמאמן לא היה תיק עוסק מורשה.
הרשמת אירית הרמל לא השתכנעה מטעוני הנתבעים וכן השתכנעה כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעביד. העובד היה מגיע לאולמות הכדורסל שנשכרו על ידי העמותה והיה מבצע שם את תפקידו הישיר, לרוב בשעות קבועות. כמו כן, העבודה שביצע עבור העמותה הייתה ליבת הפעילות הרגילה של העמותה ואילו העובד היה כפוף מבחינה מקצועית למנהלי העמותה. העמותה נשאה בהוצאות הכרוכות בביצוע העבודה של התובע, סיפקה לו את מקום העבודה, את הציוד הדרוש, שילמה דמי נסיעה ותמורה חודשית קבועה. כל אלה מצביעים על יחסי עובד מעביד מובהקים.
בסופו של דבר פסקה הרשמת כי על העמותה לשלם למאמן המפוטר תוך 30 יום ממועד פסק הדין פיצויי פיטורים בגובה של 37 אלף שקל הכוללים דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית, זאת בנוסף ל- 3,500 שקל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
