העובד לא הצליח לשוב לעבודתו, הוא סבל מתחושות קשות, סיוטי לילה ודיכאון; מנהלת התחנה וכן המנהלים של הרשת, לא סיפקו לו אמצעי הגנה הולמים ובכך סיכנו את חייו
"מבחינת אינטרס הציבור, החזקת חנות נוחות 24 שעות אינה פעולה בעלת חשיבות ערכית שהחברה צריכה לקדם במחיר סיכון אנשים, אלא פעילות עסקית להפקת רווחים לבעליו", כתבה השופטת אילת דגן בפסק דינה בעקבות תביעה שהגיש עובד לשעבר של חנות נוחות Yellow נגד חברת פז. את התביעה הוא הגיש לאחר שהתפטר ממקום עבודתו וזאת לאחר שהיה קורבן לשני מעשי שוד מזוין שגררו אחריהם פוסט טראומה. לדבריו החברה לא עשתה די כדי לספק לו אמצעי הגנה הולמים ובכך היא סיכנה את חייו.
המקרה התרחש בחיפה בחנות נוחות בתחנת דלק פז לחייל משוחרר שבחר במקום כ"עבודה מועדפת". במהלך אחת ממשמרות הלילה השגרתיות בחנות אשר פתוחה מסביב לשעון, הגיעו לחנות שלושה רעולי פנים. הם הצמידו לצלעותיו נשק חם, היכו אותו בחזה, שדדו את החנות ונעלו אותו במחסן. הוא אינו ספג נזק גופני והמשיך לעבוד כהרגלו, כל שכן המנהל הציב בתחנת הדלק שומר חמוש כך שהעובד היה בטוח כי מעתה הוא מוגן.
אלא שתחושת הביטחון התפוגגה במהירה כאשר ההנהלה, בחלוף שבועיים מאז מקרה השוד, החליטה להפסיק את עבודתו של השומר. רעולי הפנים לא איחרו להגיע בפעם נוספת ולשדוד את החנות, ושוב תחת איומי אקדח שהופנו כלפי העובד ביש המזל. גם הפעם העובד פעל בהתאם לתקנון למקרים אלו: לרוץ לרוקן את הקופה, לנעול את עצמך במחסן החנות ולדווח למשטרה. אלא שבזמן ההמתנה לשוטרים השודדים החמושים דפקו בחוזקה על דלת המחסן בו הסתתר העובד וניסו לפרוץ פנימה, מה שגרם לעובד לחוש סכנת חיים ממשית. מהמחסן הוא חולץ על ידי השוטרים, למזלו בריא ושלם אם כי עם טראומה נפשית קשה.
העובד לא הצליח לשוב לעבודתו, הוא סבל מתחושות קשות, סיוטי לילה ודיכאון. הוא הופנה לטיפול נפשי בבי"ח טירת הכרמל, שם קיבל טיפול תרופתי נוגד דיכאון. במקביל הוא הגיש תביעה לבית משפט שלום בחיפה נגד חברת פז ונגד מנהל התחנה בה הוא עבד. בתביעה הוא ציין כי נגרמה לו פוסט טראומה המונעת ממנו להתקדם בקריירה. לדבריו, מנהלת התחנה וכן המנהלים של הרשת, לא סיפקו לו אמצעי הגנה הולמים ועל כך עליהם לפצות אותו.
מנגד טענו הנתבעים כי הם כן עשו את מיטב מאמציהם כדי להגן על עובדיהם, אך לרוע המזל, מקרי שוד, הם מקרים שקשה למנוע אותם. ההנהלה אף התקינה בחנות לחצן מצוקה, מצלמות אבטחה והדריכה את העובדים כיצד עליהם לנהוג במקרים אלו. כמו כן, כפי שטענו הנתבעים, על אף שהמשטרה לא מצאה פגמים בהתנהלותם לאחר השוד הראשון, הוחלט בכל זאת להציב במקום שומר חמוש.
השופטת לא השתכנעה מטעוני ההגנה. היא מצאה כי שני מקרי השוד המדוברים בתביעה הם אינם המקרים הראשונים שהתרחשו בתחנה. שנה לפני כן אירע מקרה דומה של שוד בחנות ולפני כן אירע שוד בתחנת דלק עצמה. מכאן ראוי להניח כי הנהלת הרשת ומנהל התחנה היו מודעים לסכנה החמורה שבעבודה בתחנה זו בשעות הלילה. עם זאת, משיקולי חיסכון נטו, הם העדיפו להציב בתחנה רק עובד אחד במשמרת לילה וכך למעשה לסכן את חייו מבלי לספק לו אמצעי מיגון הולמים. השופטת קבעה כי אמצעים כמו לחצן מצוקה הנמצא בצמוד לקופה, מצלמות אבטחה שלא מכסות את כל אזור החנות והתחנה – אינם מספיקים.
בסופו של דבר פסקה השופטת כי על הנתבעים לשאת בתוצאות ולשלם לתובע פיצוי בסך 324 אלף שקל בתוספת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בסך כ- 77 אלף שקל.
