העובד יכול לאסוף בממוצע כ- 600-700 דולר, במשך 15הדקות העומדות לרשותו בתוך התא ואם זה כל כך משעשעה מדוע בעצם לא לצלם את האטרקציה בווידאו ולעלות אותה ליו טוב?
זוכרים את פרסומת הסופרבול המפורסמת של בר רפאלי לפני כשנתיים, במהלכה היא תועדה בנשיקה סוערת עם חנון ג'ינג'י, בקלוז אפ חושני ויש מי שיגיד – קשה לצפייה? זו הייתה פרסומת לחברת האינטרנט האמריקנית Go Daddy העוסקת ביצירת שמות תחום אינטרנטיים ואחסון אתרי אינטרנט. המטרה הייתה להמחיש את סגולותיה של החברה, בה משתלבים בצורה יוצאת דופן חוכמה ויופי, אומץ ותשוקה. בעקבות שידור הפרסומת קיבלה החברה מאריזונה, המעסיקה כיום 3,500 עובדים ומגלגלת רווחים במיליארדי שקלים בשנה, תוספת של 10,000 לקוחות חדשים.
היום חברת Go Daddy, בשבילה היצירתיות והתעוזה הם דברים שבשגרה, שוב מפתיעה, אם כי יש מי שיגיד – שוב מעוררת תמיהה. גם אנחנו מחככים בראשנו ותוהים האם מדובר באקט של כבוד או באקט של השפלה לעיני העולם? האם המקרה של בר רפאלי שנאלצה בשביל סכום מה לבצע את מה שהיא לא הייתה עושה בשום סיטואציה אחרת, חוזר?
והסיפור הוא כזה – החברה מצאה דרך מקורית בהחלט לחלק בונוסים לעובדים המצטיינים. מי שמצטיין – מגיע לו בונוס, כך קובעת המדיניות. רק השאלה כיצד הבונוס הזה יגיע לעובד? החברה הקימה במשרדיה מעין מכונת כסף אוטומטית. זהו תא פלסטיק שקוף לתוכה מוכנס העובד המצטיין, יחד עם עוד הרבה שטרות של כסף. מישהו מפעיל בתוך התא את זרם האוויר והעובד המצטיין והזריז מתחיל ללקט. הוא יכול לאסוף בממוצע כ- 600-700 דולר, במשך 15הדקות העומדות לרשותו בתוך התא. הוא נלחם עם הרוח ואוסף את השטרות המתעופפים, זוחל על ארבע, קופץ ומתהפך. משעשע? בהחלט. ואם זה כל כך משעשעה מדוע בעצם לא לצלם את האטרקציה בווידאו ולעלות אותה ליו טוב? ככה לגרוף עוד קצת פרסום עבור החברה, על חשבון העובדים החרוצים.
אנחנו לא נשפוט, רק נשאל – מדוע העובדים החרוצים והנאמנים הזכאים לבונוסים בהתאם למדניות החברה, צריכים להפוך לליצני חצר בידי חברה צמאת פרסום?
