דיני עבודה בעידן הקורונה

ויתור על אובדן כושר עבודה לפי בחירתו של עובד

ויתור על אובדן כושר עבודה לפי בחירתו של עובד

בשנת 2005 פורסמה "רפורמה בכר", אשר פתחה בהליך מהפכני, המשנה את כללי הביטוח הפנסיוני בישראל. ברפורמה הוגדר מנוף המהפך בביטוח הפנסיוני של העובדים במשק, בכך שעובדים קיבלו את הזכות הבלעדית בבחירת המוצר הפנסיוני, בו הם מעדיפים להיות מבוטחים. יחד עם כך הוטלה על כתפיהם מלוא האחראיות על תוצאות בחירותיהם.

כעבור התקופה נחקקו מספר שינויים בחקיקה  כדי להתאים את העיקרון למציאות הישראלית, בה קשרי הגומלין בין כל הגורמים המעורבים בעניין, יוצרים הליך מסובך ומנוגד אינטרסים של הצדדים.
לאחרונה ניתן פסק דין *, אשר למעשה סגר את מעגל הפרשנויות בעניין של שנים רבות וקבע כי, אם עובד בחר במוצר פנסיוני, אשר אינו כולל ביטוח אובדן כושר עבודה, המעסיק אינו רשאי להתערב  ואינו אחראי לתוצאות בחירתו. במילים אחרות, בחר העובד להישאר ללא כיסוי ביטוחי למקרה של אובדן כושר עבודה (קרא: נכות) – המעסיק לא צד בעניין.

ומי כן צד בעניין? אולי הסוכן, שעזר כביכול לעובד לבחור את המוצר הפנסיוני הזה? הרי מאז ההחלטה המהפכנית בשנת 2005 המחוקק גם דאג להסדיר בחקיקה תומכת את כלי עזר לעובד – האפשרות לקבל יעוץ מקצועי מאת סוכני ביטוח פנסיוני. וזאת כדי שבחירתו תהיה נבונה ומתאימה לצרכיו. השוק הישראלי התמלא בצבא שלם של סוכנויות ביטוח במטרה לעזור לעובד הפשוט לבחור בסוגיה הלא פשוטה הזאת מתוך שלל האופציות של המוצר הפנסיוני, מתוך קופות שונות ומתוך מסלולים שונים בתוך כל קופה.

ולחלופין, מה קורה במקרה, בו עובד בחר שלא להשתמש בקבלת יעוץ סוכן? ואין לו על מי להלין, אלא על עצמו בלבד?
בכל מקרה, המעורבים העסקיים בעניין (המעסיק, הקופה הפנסיונית, הסוכן (אם היה), ואפילו הברוקר בבורסה והטייקון) – כולם נהנים מכספי הפנסיה של העובד. ואילו העובד, אשר טרח ושילם מכספו בגין המוצר הפנסיוני ובגין עמלות ואגרות שונות, המהוות "דמי טרחה" על הטיפול המקצועי, אשר כביכול הוענק לו תוך כדי התעסקות עם כספיו. בסופו של דבר במקרה, המתואר בתיק ע"ע 7243-10-15 , נשארה העובדת נטולת אמצעים כספיים והפכה לנטל על המדינה ועל החברה.
מה שווה החקיקה הזאת, אם היא אינה מקנה ביטחון פנסיוני לעובד בעת שהפך לנכה?  איך קרה שרפורמה, המיועדת להקים מנגנון כיסוי ביטוחי מקיף לכל העובדים במשק במטרה להקל על המדינה בהוצאותיה, למעשה רק מעמיסה על החברה נטל כספי עודף, אותו אפשר היה למנוע, אילו לא היה נהרס מנגנון הרגולציה הממשלתית בבחירת המוצר הפנסיוני של העובדים?
למיטב הבנתנו, ההחלטה התקדימית מיום 20/8/18 של בית הדין הארצי לעבודה אמורה להעיר את הסוגיה הבעייתית, שנוצרה לעת עתה בנושא חופש הבחירה בשוק הפנסיה בישראל ולתקן את מנגנון הרגולציה שלו ע"י המדינה בהתאם.

*  פסק הדין מיום 20/8/18  בתיק ע"ע 7243-10-15 מפי השופטת ורדה וירט-לבנה בבית הדין הארצי לעבודה (בהסכמת השופטים איטח וסופר, ונציגי הציבור נתן מאיר ודורון קמפלר), בעניין לנדסברג נ' גל-רוב יועצים בע"מ ואח'.

אינה לובין,

מבקרת שכר תלושדין

שינוי גודל גופנים