דיני עבודה בעידן הקורונה

תקדים משפטי חדש: שינוי בתוספת הפנסיונית בשכר לא יחשב כהרעה מוחשית בתנאי העסקה ולא תהווה סיבה להתפטרות.

עובד, אשר הועסק כסוכן מכירות בחברה ושכרו הורכב משכר מינימום פלוס תוספת עמלת מכירות, כאשר רכיב התוספת היווה חלק נכבד משכרו, הגיש את התפטרותו בטענה כי מעסיקתו שינתה באופן חד צדדי את היעדים לקבלת תוספת עמלות.  כתוצאה מהשינוי שכרו נפגע באופן משמעותי והוא נאלץ לעזוב עקב הרעה מוחשית בתנאי העסקתו. בין יתר טענותיו, בתביעה הועלתה הדרישה להשלמת הפרשות המעסיקה לקופה הפנסיוניות של העובד.

בית דין אזורי לעבודה * קיבל את התביעה בחלקה הקטן בלבד, המתייחס לחובת הנתבעת להשלים את ההפרשות לקופת הפנסיה של התובע עבור עמלת מכירות – רכיב השכר לכל דבר ועניין, הקובע את גודל ההפרשות לפנסיה ולפיצויים.

באשר לסיבת ההתפטרות בית הדין החליט כי, במקרה הנדון לא הייתה הרעה מוחשית בתנאי העבודה, המצדיקה את ההתפטרות. ודחה את הבקשה לקבלת פיצוי פיטורים.

מדוע בית הדין מצד אחד הסכים כי רכיב העמלות מהווה שכר עבודה רגיל, החייב בהפרשות לפנסיה ולפיצויים, ומצד שני קיבל את טענת המעסיקה, לפיה השינויים בתנאי השתכרותו של העובד גרמו להרעה. עיקר טענותיה של המעסיקה היו כדלקמן: בגלל שהשינוי ביעד המכירות התרחש בהדרגה במהלך תקופת העבודה, והעובד הסכים לכך, ובגלל ששיעור יעד העמלות נתון לשינוי ע"י המעסיק, אחרת הרכיב היה הופך אוטומטית לשכר בסיס, בלי שהעובד היה נדרש להתאמץ. ומשכך, בית הדין קבע כי שינוי היעדים – זו היא פררוגטיבה ניהולית של המעסיקה, לכן הקטנת שיעור עמלת מכירות אינה מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה, המצדיקה התפטרות העובד.

לא ברורה עמדת בית המשפט בקביעתו לא להסכים לטענתו של העובד, כי התרחשה הרעה מוחשית בתנאי ההשתכרות של התובע, וזאת משום שבהתאם לסעיף 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964, התובע קיבל חלק משמעותי של שכרו בגין עמלות מכירות, בהתאם למוגדר בתקנות – בתור "שכר קבלני", המהווה שכר עבודה לכל דבר ועניין. ברגע שהנתבעת החליטה להקטין את שיעור התגמול (קרא את השכר הקובע לפנסיה ולפיצויים), התובע אכן ספג פגיעה מוחשית בתנאי השתכרותו, גם אם התהליך התרחש בהדרגה, וגם אם החלטתו להתפטר עקב כך לא הייתה מיידית.

ניתן לחשב את סכום הפגיעה בשכר על בסיס ההפרש בשיעור יעדי המכירות לפני ואחרי ביצוע השינויים ובתוספת הפרש כספי הטבות סוציאליות כגון: הפרשות לפנסיה ולפיצויים, דמי חופשה/מחלה/חגים/מילואים וכו'. הרי ערך שעת עבודתו של התובע, הקובע לצורך פנסיה ופיצויים, זהו ערך שעה, שחלקו הגדול הוקטן ע"י הנתבעת באופן שרירותי, ללא סיבה מוצדקת לכך.

בדרך כלל סיבה מוצדקת להגדלת כמות התוצרת לשעת העבודה (הגדלת נורמות היצור), יכולה להתרחש עקב אוטומטיזציה ביצור ו/או כאשר מעסיק מחדיר הליכי יצור ממוחשבים, המאפשרים לעובד השגת תפוקות גדולות יותר בעבודתו. ואילו בתיק זה הנתבעת השתמשה במושג "אוטומטיזציה" במשמעות אחרת – כדי לתאר את ההישגים של העובד, אשר גדלו עקב ניסיונו בתפקיד ועקב העלייה ברמת מיומנותו בעבודתו – פרמטרים, המהווים משאב אישי של העובד, ממנו, כמסתבר, המעסיקה הצליחה לגזול את חלקה ברווח.

* בית דין אזורי לעבודה בתל-אביב – יפו אילן מדינה נ' קל אוטו בע"מ בפני כב' השופטת עידית איצקוביץ
                                                                                       
אינה לובין   

מבקרת שכר "תלושדין"

שינוי גודל גופנים