דיני עבודה בעידן הקורונה

דייל במשרה זמנית באל על פוטר לאחר עשר שנים ודרש פיצויים כעובד קבוע

בתביעה טען הדייל שעבד בחברה במשך 10 שנים ועל פי הסכם קיבוצי של חברת אל על יש לראות בו עובד קבוע מן המניין. הסכם קיבוצי זה למעשה מגדיר תקופת הזמניות בחברה על חמש שנים לכל היותר ואינו מאפשר הגדרת זמניות לתקופה כה ארוכה

 

האם מעבר בין משרה זמנית למשרה קבועה נעשה באופן אוטומטי? האם פיטוריו של עובד זמני עם ותק של עשר שנים דינם כפיטורי עובד קבוע? לכל השאלות הללו נדרש לענות בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב באשר לתביעתו של דייל אל על, שפוטר ולא השלים עם הגזרה. 

התובע הועסק כדייל בחברת התעופה אל על במעמד של עובד זמני במשך חמש שנים. בתום תקופה זו הוא עבר למעמד של עתודה לקביעות וזאת במסגרת הסכמים קיבוציים בחברה. במהלך תקופה זו נערכו לדייל הערכות מקצועיות וכן מספר בירורים משמעתיים בעקבות תלונות שהתקבלו נגדו על הטרדה מינית. כך, בדירוג העובדים לקראת מועד בחינת המעמד בחברה, דורג הדייל במקום ה- 79 מתוך 136 עובדים. על רקע כל אלה, החליטה ועדה פריטטית (ועדה המורכבת ממספר שווה של נציגי עובדים ונציגי ההנהלה במקום העבודה) כי מעמדו של הדייל יוחזר למעמד של עובד זמני לתקופה קבוצה, במהלכה יהיה עליו להוכיח את מקצועיותו ולהעלות את הרף ל- 80 לכל היותר.

מאחר והדייל לא שיפר את תפקודו המקצועי ולאחר שנערכה לו שיחת שימוע לפני פיטורים, התובע פוטר. אך הוא לא השלים עם הגזרה ופנה לבית הדין לעבודה בדרישה להכיר בו כעובד קבוע וזאת מכוח הסכם קיבוצי החל על העסקתו.

בתביעה טען הדייל שעבד בחברה במשך 10 שנים ועל פי הסכם קיבוצי של חברת אל על יש לראות בו עובד קבוע מן המניין. הסכם קיבוצי זה למעשה מגדיר תקופת הזמניות בחברה על חמש שנים לכל היותר ואינו מאפשר הגדרת זמניות לתקופה כה ארוכה. לכן, לטענו של התובע, פיטוריו נעשו בניגוד לחוק והוא זכאי לפיצוי ותשלום כל התנאים הסוציאליים המגיעים לעובדים קבועים של אל על.

מנגד טענה הנתבעת כי פיטוריו של הדייל נעשו בהתאם לכל דרישות החוק. יתרה מכך, לאחר שנגד התובע התקבלו תלונות על הטרדה מינית, עליהן הוא הודה, וכן בעקבות ציוני המקצועיות הנמוכים של התובע, בצעד יוצא דופן הוחלט בחברה בכל זאת לתת לו הזדמנות לשפר את דרכו האישית והמקצועיות וזאת בפרק זמן קצוב ובתנאי שהוא שוב יועסק כעובד זמני לתקופה מוגבלת.

השופטת אסנת רובוביץ דחתה את תביעתו של הדייל. לטענתה התובע ידע בזמן אמת על מעמדו "הרגיש" בחברה. למעשה היו לו שתי אפשרויות בלבד: סיום העסקה או מעבר לקביעות. התובע ידע היטב שהמעבר למשרה קבועה אינו אוטומטי ועליו לשפר את הישגיו המקצועיים. הוא גם ידע שבשל הציונים הנמוכים שלו הוא נמצא בעשירון התחתון ביחס ליתר דיילי החברה המועמדים לקביעות, מה שמפחית באופן משמעותי את המעבר למשרה קבועה. הוא ידע בזמן אמת כי קיימת סבירות גבוהה כי העסקתו בחברה תסתיים והחברה נתנה לו אפשרות אחרונה להוכיח את עצמו ובו זמנית להתארגן ולמצוא עבודה חדשה.

שינוי גודל גופנים