דיני עבודה בעידן הקורונה

השיטה היצירתית של המעסיקים לא לשלם פיצויים – פותחים חברה חדשה

בשנת 2008, שמואל פיטשון, בעל מפעל בשדרות, פיטר 4 עובדות תוך שהוא האשים אותן בגניבת מוצרים מהמפעל. מכוח הנסיבות הוא נאלץ לפטר אותן, ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים

בתקופה בה המשק נמצא בקשיים לא קל לעסקים לשרוד. כדי להתפרנס בכבוד הם מוכרחים להיות יצירתיים מתמיד. יצירתיים אבל לא רמאים, גם אם העסק נמצא בשדרות הידועה כאזור קשה במיוחד לעסקים. בעל המפעל "ר-צ פלסט" חשב אחרת והעדיף לרמות.

בשנת 2008, שמואל פיטשון, בעל מפעל בשדרות, פיטר 4 עובדות תוך שהוא האשים אותן בגניבת מוצרים מהמפעל. הוא טען כי בארונות האישיים שלהן נמצאו המוצרים הגנובים ומכוח הנסיבות הוא נאלץ לפטר אותן, ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים המגיעים להן על פי חוק, במיוחד אם אשמתן הוכחה בבית המשפט.

המפוטרות לא נבהלו, גם כשבעל המפעל הודיע להן כי הגיש נגדן תלונה במשטרה בגין הגניבה. הן פנו לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע ודרשו את הפיצויים המגיעים להן.

בינתיים המפעל שנשא את השם "ר-צ פלסט" הפך לחדל פירעון ושמואל פיטשון הקים את חברת "נובה תעשיות פלסטיק". העובדות המפוטרות מהרו להוסיף לתביעה את שמה החדש של החברה בטענה כי בעל המפעל שינה את השם אך ורק במטרה כדי לחמוק מתשלום חובותיו.

בית הדין קיבל את התביעה והשתכנע כי העובדות חפות מפשע. עם זאת הוא לא הסכים לחייב את "נובה תעשיות פלסטיק" ואת מר פיטשון באופן אישי. בתגובה המפוטרות פנו לבית הדין הארצי והגישו ערר בטענה כי מדובר בשתי חברות זהות וזאת משום ש"ר-צ פלסט" העבירה את פעילותה ל"נובה" ללא כל תמורה.

השופט, עמירם רבינוביץ', הצליח להוכיח כי חברת "ר-צ פלסט" וחברת "נובה" היא אותה גברת אפילו בלי שינוי אדרת. הוא קבע כי באותה העת, כשהעובדות פוטרו, לא היה לבעל המפעל שום סיבה הגיונית להקים חברה חדשה מלבד רצונו לחמוק מתשלום חובותיו.

לדבריו של השופט: "המסך במקרה זה הוא כה שקוף שלא צריך להרימו". לכן, חברת "נובה" מחויבת בתשלום פיצויי פיטורים למערערות, בנוסף תשלום בגין הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.

שינוי גודל גופנים