דיני עבודה בעידן הקורונה

קוסמטיקאית במלון בצפת, למרות שהועסקה כעצמאית, תקבל פיצוי כעובדת מהשורה

הנתבעים טענו כי הקוסמטיקאית הועסקה במלון כקבלנית בעלת עסק עצמאי וכי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד-מעביד. למעשה, כפי שטענו הנתבעים, אם התובעת טוענת כי היא הועסקה במלון כשכירה הרי יש לחשב את שכרה ואת זכויותיה לפי תמחור נמוך בכ- 60% מזה שקיבלה בפועל

עם המקרה שהתרחש במלון כנען ספא בצפת, כאשר הקוסמטיקאית הוותיקה שהועסקה כביכול כנותנת שירותים עצמאית, פוטרה, שוב עלה הנושא של הפרילנסרים והתייחסותו של החוק לתנאי העסקתם.

משנת 2005 הקוסמטיקאית א' מצפת העניקה טיפולי קוסמטיקה לאורחי מלון כנען ספא, המופעל על ידי קופ"ח מאוחדת. בחוזה העבודה שלה היא הוגדרה כ"מטפלת" אלא שבשנת 2009, לאחר שהנהלת המלון החלה להחליף את חוזי ההתקשרות שלה עם המטפלים, הקוסמטיקאית הוגדרה כ"נותנת שירותים עצמאית". למעשה היא חויבה לחתום על חוזה תחת הגדרה זו ואילו הייתה מסרבת, כפי שהבהירה לה ההנהלה, היא הייתה מאבדת את מקום עבודתה שהיה גם מקום פרנסתה היחידי.

בשנת 2012, לאחר 7 שנות עבודה נאמנה למלון וללקוחותיו, הקוסמטיקאית פוטרה. היא הגישה תביעה לבין הדין האזורי לעבודה בנצרת, נגד המלון וקופה"ח מאוחדת. בתביעה היא דרשה להכיר בה כעובדת מלון לכל דבר ולשלם לה פיצויי פיטורים וזכויות נוספות. הקוסמטיקאית טענה כי על אף שהוגדרה בחוזה העבודה שלה כ"נותנת שירותים עצמאית", התנהלו בינה לבין המלון וקופה"ח יחסי עובד-מעביד לכל דבר.

המלון סיפק לעובדת חדרי טיפול עם מיטות, מוצרי קוסמטיקה, חלוקים ואף דאג לביטוח אחריות מקצועית. ההנהלה לא הרשתה לה להכניס למכון חומרי קוסמטיקה אחרים מלבד אלה שסופקו לה. העובדת שובצה בסידור עבודה אשר נקבע על ידי הנהלת המלון מראש ולעיתים אף נדרשה לעבוד בשעות שמעבר לסידור העבודה. היא חויבה להגיע לישיבות הצוות ללא תשלום, בזמן ההפסקות היא שהתה במלון (גם לדרישת ההנהלה), בסוף השנה היא נדרשה לבצע ספירת מלאי של החומרים ולמכור אותם בעידוד ההנהלה ובתמורה לבונוסים. לעיתים היא אף נדרשה להעביר סדנאות בנושאי קוסמטיקה, ללא תוספת בתשלום. שכרה של העובדת נקבע בהתאם למספר הטיפולים שבצעה בפועל ובהתאם למחירון של המלון: טיפול של 60 דקות היה מעניק לה 80 שקל בתוספת מע"מ.

הנתבעים טענו כי הקוסמטיקאית הועסקה במלון כקבלנית בעלת עסק עצמאי וכי בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד-מעביד. למעשה, כפי שטענו הנתבעים, אם התובעת טוענת כי היא הועסקה במלון כשכירה הרי יש לחשב את שכרה ואת זכויותיה לפי תמחור נמוך בכ- 60% מזה שקיבלה בפועל.

השופט, חיים ארמון, התייחס לעובדה  שתמורת שירותיה הייתה שהקוסמטיקאית מוסרת למלון חשבונית מס בהיותה עובדת עצמאית הרשומה כך במס הכנסה ובביטוח לאומי. היא לעולם לא קיבלה תלושי משכורת כאילו הייתה שכירה, לא קיבלה ימי חופשה שנתית, דמי הבראה או ביטוח פנסיוני. עם זאת, השתכנע השופט כי בין הצדדים אכן התקיימו יחסי עובד-מעביד וזאת מאחר שבין הקוסמטיקאית למטופליה אינו התקיים קשר עסקי ישיר ואילו התשלום עבור הטיפולים שילמו המטופלים ישירות למלון. מה גם, הפעולות שהתבקשה לבצע הקוסמטיקאית מעבר לשעות העבודה הרגילות שלה בהתאם לדרישת המלון, וכן העזרים המקצועיים שהיו בבעלותו של המלון, מעידים על יחסי עובד-מעביד.

השופט אף דחה את דרישת הנתבעים לשלם לתובעת את זכויותיה בשיעור מופחת של 60% וזאת משום שהנתבעים לא הצליחו להוכיח לבית המשפט מהו השכר החלופי המתאים.

בסופו של דבר פסק השופט לטובת הקוסמטיקאית וחייב את המלון לשלם לטובתה פיצויי פיטורים בסך 30 אלף שקל הכוללים הודעה מוקדמת, ימי חופשה, דמי הבראה והעדר הפרשות לפנסיה, פלוס 1,000 שקל בגין הוצאות משפט.

שינוי גודל גופנים