עוד הוא טען כי במהלך 16 שנות עבודתו שונה מספר פעמים שם המעסיק בתלושי השכר והוא למעשה הועסק "מחדש", מבלי שהדבר הובא לידיעתו ומבלי שנערך לו "גמר חשבון"; כי השימוש בשלל החברות הנתבעות נועד להעסיק עובדים תוך פגיעה בזכויותיהם ועתה משמש להתחמקות מתשלום הזכויות המגיעות לו
העלאה בשכר זה משהו שרוצה כל עובד וזה משהו שמצפה לו כל עובד ותיק ונאמן. גם אבי כ. מירושלים, אחרי 16 שנות עבודה מסורה ונאמנה, חשב שטוב יהיה אם המעסיק יעלה את שכרו. אך המעסיק סירב והעובד פוטר, אם כי לא הסכים לוותר על זכויותיו. הוא הגיש לבית הדין לעבודה תביעה לפיצויים בגין הפרת זכויות סוציאליות שונות. הוא תבע את החברה בה עבד ואת הבעלים של החברה באופן אישי. בית הדין פסק לטובתו פיצויים בסך 200 אלף שקל.
בשנת 1992 התובע התקבל לעבוד כמלצר באולם שמחות "האחוזה" בירושלים. הוא היה עובד נאמן ומסור. תחילה כמלצר ואחר כך מילא עוד כמה תפקידים אחרים. בשנת 2008 אירעה לו תאונת עבודה שהייתה כרוכה בהחלמה ממושכת והותירה בו נכות צמיתה. לאחר שהחלים ושב למקום עבודתו הוא ניגש למנהל וביקש העלאה בשכר. המנהל סירב.
כפי שטוען התובע בתביעה שהוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, הוא סבל מיחס מזלזל מצד ההנהלה, הן בתקופת ההחלמה מפציעתו והן לאחר ששב למקום העבודה וביקש העלאה בשכר. למעשה, במקום לשפר את תנאי העסקתו, החליטה ההנהלה לפטר אותו מבלי שאפשרה לו למצות את זכויותיו.
בנוסף לכל אלה, טען התובע, כי במהלך 16 שנות עבודה באולם השמחות הוא לא קיבל שעות נוספות ורק בשלב מסוים התוסף לתלוש השכר שלו רכיב של "שעות נוספות גלובלי" אותו היה מקבל בצורה גלובאלית ללא קשר למספר שעות העבודה הנוספות שעבד.
עוד הוא טען כי במהלך 16 שנות עבודתו שונה מספר פעמים שם המעסיק בתלושי השכר והוא למעשה הועסק "מחדש", מבלי שהדבר הובא לידיעתו ומבלי שנערך לו "גמר חשבון" כפי שדורש זאת החוק במקרה של החלפת בעלים. הדברים הגיעו לידי כך ששם המעסיק כפי שהופיע בתלוש השכר לא תאם לחותמת שהוטבעה עליו וזאת על אף שהתלושים לוו בחתימת ידו של בעל החברה עצמו. כך גם מועד תחילת ההעסקה שצוין בתלושי השכר היה מאוחר ממועד תחילת העסקתו האמתית. נסיבות אלו מלמדות לגישת התובע כי השימוש בשלל החברות הנתבעות נועד להעסיק עובדים תוך פגיעה בזכויותיהם ועתה משמש להתחמקות מתשלום הזכויות המגיעות לו.
בתגובה טענו הנתבעים כי העובד הוא זה שהתפטר מרצונו ועל כך הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים. העובד למעשה הפסיק להגיע לעבודה. מה גם, טען הנתבע, הוא לעולם אינו העסיק את התובע בעצמו לכן יש לפסול את התביעה האישית שהוא הגיש נגדו. בנוגע לשעות נוספות נטען כי כן שולמה לעובד תמורה מלאה עבור השעות הנוספות בהן הוא עבד מעת לעת.
השופטת רחל בר"ג-הירשברג קבעה כי "אחוזת יסמין" הבעלים האחרונים של אולם השמחות כפי שחושפים הרשומים, היא זו שתהיה אחראית על תנאי העסקתו של התובע ולא בעל החברה. השופטת השתכנעה כי העובד אינו התפטר אלא פוטר בעקבות בקשתו להעלאת שכרו. על כך הוא זכאי לפיצויי פיטורים. כמו כן היא מצאה שבמשך שנתיים רצופות לא שולמו לתובע שעות נוספות.
בסופו של דבר פסקה השופטת לשלם לתובע פיצויים בסך 200 אלף שקל: 132 אלף שקל על שעות נוספות, 30 אלף שקל הפרשי פיצויי פיטורים והשאר על זכויות סוציאליות כגון ימי מחלה, פדיון חופשה הפרשות לפנסיה, דמי הבראה ודמי חגים. בנוסף הנתבעים ישלמו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10 אלף שקל.
