דמי הבראה
דמי הבראה זהו תשלום חובה, שמשלם מעסיק לעובד פעם בשנה (בחודשי קיץ) או מדי חודש בהתאם לוותק העובד בעבודה. דמי הבראה, יעודן לממן שהיית העובד בהבראה/בחופשה השנתית שלו. חשוב לזכור כי דמי הבראה מגיעים לעובד, רק אחרי שהשלים שנת עבודתו הראשונה. בעת עריכת חשבון סופי בפרישתו מהעבודה, העובד זכאי לחלק היחסי לתקופת החישוב, אם דמי הבראה לא שולמו לו מדי חודש.
כדי לחשב סכום של דמי הבראה שנתיים לעובד מסוים צריך לדעת:
א. באיזה ענף עבודה ו/או לפי איזה הסכם עבודה הוא מועסק.
ב. הוותק של העובד במקום העבודה ו/או וותק המוכר שלו להבראה, אם העובד מועסק לפי הסכמי עבודה קיבוציים, המאפשרים להוסיף גם הוותק ממקומות עבודתו הקודמים.
ג. אחוז המשרה הממוצע של העובד בשנת העבודה הרלוונטית.
שיעור של דמי הבראה הבסיסיים מוגדרים בצווי ההרחבה שנתיים, הקובעים את כמות ימי ההבראה בהתאם לוותק של העובדים ומגדירים את תעריפי יום ההבראה, המעודכנים לשנת התשלום.
הסכמי עבודה קיבוצים ו/או אישים בדרך כלל מיטיבים עם העובדים ומקנים להם כמות ימי הבראה גדולה יותר. כמו כן, תעריפי יום הבראה בסקטור הציבורי נהוג לשלם בשיעור גובה יותר, מאשר בסקטור הפרטי.
בדרך כלל, דמי הבראה אינם מהווה רכיב לחישוב שכר בסיס לצורך ההפרשות לפנסיה ולפיצוים. אך מעניין לדעת כי ישנם הסכמי עבודה קיבוציים, לפיהם רכיב של דמי הבראה אכן מהווה רכיב השכר לפנסיה ולפיצויים ולקרן השתלמות. בהסכמים מסויימים דמי הבראה יכולים להוות גם ערך לחישוב דמי חופשה, מחלה, חגים.
ב"תלושדין" בודקים את זכאותו של עובד לדמי הבראה בהתאם לוותק ותנאי העסקתו בענף העבודה ו/או השתייכותו לדירוג מקצועי מסוים, בו נהוג לשלם דמי הבראה מוגדלים. על בסיס הנתונים האישיים של העובד מחשבים את ההפרש, בין הסכומים המגיעים לו לפי דין, לבין הסכומים, אשר ששולמו לעובד ע"י המעסיק בפועל.
.
בברכה,
אינה לובין
מבקרת, חב' "תלושדין"
