עורכת דין תבעה את משרד עורכי הדין בו עבדה כי לא שולמו לה שעות נוספות ופנסיה

שעות נוספות ופנסיה

השופטת לא השתכנעה כי התובעת ניהלה תיקים ועסקאות באופן עצמאי ומכאן לא הייתה לה דרישה לדווח על שעות העבודה. הרי שכר של 8,600 שקל אינו מרמז על עובד במשרה בכירה כגון זו שניסתה לתאר הנתבעת. אין ספק שהתובעת הועסקה כעורכת דין שכירה מן המניין

מסתבר שלא רק העובדים החלשים ביותר במשק, כמו המאבטחים והקופאיות בסופר, נפגעים ממעסיקים שלא משלמים להם את מלוא זכויותיהם הסוציאליות. לצערנו זה קורה ליותר מדי אנשים וביותר מדי מגזרים במשק. אפילו עורכי דין, שהופקדו לעמוד לצד החוק, נגועים במחלת "המעסיק הלא ישר".

לפני מספר שנים, עורכת דין צעירה התקבלה לעבוד במשרד עורכי הדין דורון טיקוצקי קנטור גוטמן צדרבוים & SRFF. תחילה היא הועסקה כטרום מתמחה ומאוחר יותר כמתמחה וכעורכת דין. עד שהתפטרה והגישה תביעה לבית הדין לעבודה נגד המשרד בגין אי תשלום שעות נוספות והפרשות סוציאליות אחרות.

עורכת הדין הצעירה טענה כי בתקופת העסקתה כטרום מתמחה וגם כמתמחה, היא הועסקה כעובדת שעתית. עם זאת, מידי חודש כשהיא דיווחה על שעות העבודה שלה היא קיבלה תשלום אחיד בגין כל השעות שדווחו, גם אלה שחרגו מיום העבודה הרגיל. מה גם, בתקופת העסקתה כמתמחה היא אינה נדרשה להגיש דו"ח שעות וקיבלה תשלום חודשי אחיד, להבדיל משעות חיוב ללקוחות.

למעשה טענה התובעת כי במשך כל תקופת העסקתה במשרד היא עבדה שעות נוספות מבלי שקיבלה על כך שכר. המעסיק לא ניהל את רישום השעות שלה ומכאן לא הפריש לטובתה את כל הזכויות הסוציאליות להן הייתה זכאית, בין היתר הפרשה לקרן הפנסיה ופיצויי פיטורים.

מנגד טענו הנתבעים כי התובעת כלל לא התבקשה לעבוד שעות נוספות. יתרה מכך, דוחות הנוכחות שלה, אותם הציגה למשרד, כלל לא תאמו את השעות שנערכו עבור חיוב לקוחות המשרד, מולם היא עבדה. בתקופת העסקתה השנייה כמתמחה, לא חל עליה חוק שעות עבודה ומנוחה משום שהיא הועסקה במשרת אמון שאינה מאפשרת פיקוח על שעות עבודתו.

הנתבעים אף הגישו תביעה שנגד וטענו כי בשל התנהלותה הרשלנית של העובדת כמתמחה צעירה, היא פרסמה באתר המשרד מאמר בנושא פיצויים שלמעשה הועתק במלואו מאתר אחר וזאת ללא רשות. כתוצאה מכך המשרד נאלץ לשלם פיצויים בגין הפרת זכויות יוצרים בסך 23 אלף שקל וכן הוצאות משפט.

השופטת נטע רות, מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, קיבלה חלקית את התביעה של עורכת הדין ודחתה במלואה את תביעת הנגד של הנתבעים.

לאור הראיות שנאספו, הגיעה השופטת למסקנה כי התובעת כן הייתה צריכה לקבל גמול עבור שעות העבודה הנוספות בתקופת העסקתה הראשונה כטרום מתמחה, משום שבוצעו באישור הנתבעים וזאת כדרישה מפורשת.

באשר להעסקתה של התובעת במשרת אמון, השוטפת דחתה את הטענה. היא לא השתכנעה כי התובעת ניהלה תיקים ועסקאות באופן עצמאי ומכאן לא הייתה לה דרישה לדווח על שעות העבודה. הרי שכר של 8,600 שקל אינו מרמז על עובד במשרה בכירה כגון זו שניסתה לתאר הנתבעת. אין ספק שהתובעת הועסקה כעורכת דין שכירה מן המניין.

בסופו של דבר פסקה השופטת לשלם לתובעת סך של 51 אלף שקל בגין עבודה בשעות נוספות, 1,284 שקל בגין פיצוי על אי הפרשה לקרן הפנסיה ועוד 16,000 שקל בגין פיצויי פיטורים. כמו כן היא פסקה לנתבעים לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 שקל.