תבע את הביטוח הלאומי וזכה
המומחה מצא כי אומנם לתנאי העבודה של הנהג השפעה של כ- 20% על המחלה, סביר להניח בסבירות של 50% כי קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע כנהג משאית למחלתו ולכאבים בגבו
למעלה מארבע עשורים, א.כ., עבד כנהג משאית זבל בעיריית חיפה. בשנת 2012 הוא הגיש לבית משפט אזורי בחיפה תביעה נגד הביטוח הלאומי בה דרש להכיר בכאבי הגב שלו כפגיעה בעבודה. הפגיעה לדבריו נגרמה עקב נסיעותיו הרבות במשך שנות עבודתו הרבות בעירייה, בכבישי עפר ובכבישים עם פסי האטה שאומנם מחייבים נסיעה איטית אך גורמים לטלטול מסוים של המשאית. בנוסף היה עליו בכל 100-300 מטרים לבצע עצירות לצורך ריקון הפחים. גופו נאלץ להתמודד עם הרטט שנמשך שמונה שעות במשמרות לאורך ארבעים שנות עבודה. כתוצאה מכך נגרם לו כאב ונזק בלתי הפיך בגב.
אכן, רופא מומחה מטעם בית המשפט קבע כי התובע סובל ממחלה ניוונית של הדיסקיות הבין חוליתיות. המחלה גורמת לכאבים בגב התחתון אשר מקרינים לאזורים אחרים בגוף. עם זאת הוא ציין כי המחלה אינה נגרמה מנהיגה בלבד אך רטט ממושך במשאית בשילוב עם גורמים גנטיים, עודף משקל ועישון – הם בהחלט אלה שיצרו את הבעיה. המומחה מצא כי אומנם לתנאי העבודה של הנהג השפעה של כ- 20% על המחלה, סביר להניח בסבירות של 50% כי קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע כנהג משאית למחלתו ולכאבים בגבו.
המוסד לביטוח הלאומי, כהרגלו, ניסה להתנער מאחריות. הוא דחה את התביעה בטענה כי לא ניתן להוכיח קשר סיבתי בין מצבו הבריאותי של התובע לבין אופי עבודתו.
השופטת דגית ויסמן דווקא קיבלה את טענות התובע ואת חוות דעתו של רופא מומחה. אך לדעתה לתנאי העבודה של התובע השפעה של 25% על הליקוי בגבו. לדבריו זוהי השפעה בהחלט משמעותית. היא גם התייחסה לעובדות מוכרות בספרות הרפואית הטוענות במפורש כי רטט כל גופי הוא גורם סיכון ידוע ומוכר למחלה. על כך ניתן להסיק כי תנאי העבודה של נהג משאית זבל, שעבד במשך שמונה שעות מידי יום במשך ארבעים שנה, השפיעו בצורה ממשית על התפתחות המחלה.
בסופו של דבר השופטת קיבלה את התביעה וקבעה כי מחלת התובע היא אכן פגיעה בעבודה, מה שחייב את ביטוח הלאומי גם הוא לראות במחלה פגיעה עבודה. כמו כן, על הביטוח הלאומי לשאת בהוצאות משפט של התובע ובשכר טרחת עורך דין בסך 6,000 שקל.
