המנכ"ל הסביר למועמדת כי לדעתו יש לה את כל הכישורים הנדרשים למשרה אך נשאלת השאלה האם ביכולתה להתמודד בו זמנית עם גידול שלושת ילדיה ואולי גם ילדים שהיא תחליט להביא לעולם בעתיד, ומטלות המשרה הדורשות עבודה בשעות נוספות ונסיעות לחו"ל בהתראה קצרה?
במארס 2010 התובעת, עורכת דין במקצועה ואם לשלושה ילדים, הגישה את מועמדותה למשרה בחברה פרטית בשם מץ דיזינגוף ושות', המייצגת את האינטרסים של חוכרים של כלי שיט וסוכניהם בישראל. היא התייצבה לראיון עבודה אצל מנכ"ל החברה, בסיומו נאמר לה שהיא תזומן לראיון נוסף. במשך החודשיים הבאים היא המתינה בסבלנות אך לא קיבלה זימון נוסף מהחברה, כפי שנאמר לה. בתגובה היא שלחה הודעה במייל למנכ"ל בו ביקשה לדעת האם היא התקבלה למשרה או שאי זימון לראיון נוסף פירושו אי התאמה לתפקיד.
המנכ"ל הסביר למועמדת כי לדעתו יש לה את כל הכישורים הנדרשים למשרה אך נשאלת השאלה האם ביכולתה להתמודד בו זמנית עם גידול שלושת ילדיה ואולי גם ילדים שהיא תחליט להביא לעולם בעתיד, ומטלות המשרה הדורשות עבודה בשעות נוספות ונסיעות לחו"ל בהתראה קצרה? המועמדת השיבה כי יש לה תמיכה מלאה מהמשפחה והיא כן תצליח לשלב בין שני המישורים הללו בחייה. בעקבות כך היא זומנה לראיון נוסף.
לאחר הראיון השני, שנערך בנוכחותו של מנכ"ל החברה ועורך דין, שלחה המועמדת הודעה נוספת במייל בו היא ציינה כי מצאה את עצמה נבוכה מעיסוקם המפורט של השניים בתכנון המשפחה שלה. היא אף ציינה, שלמרות הרושם שקיבלו השניים כי מדובר באישה מהמגזר הדתי שם לא נדיר למצוא משפחות מרובות ילדים, היא אינה משתייכת למגזר זה ואינה מתכננת להקים משפחה גדולה.
המנכ"ל השיב למועמדת כי טרם גובשה החלטה סופית לגבי התאמתה לתפקיד. כמו כן, לטענתו, לא הייתה לו שום כוונה להיכנס לתכנון המשפחתי שלה אלא רק להסביר את מהות התפקיד.
בחלוף כמה שבועות, כשהמועמדת עדיין לא קיבלה תשובה סופית לגבי העסקתה בחברה, החברה פרסמה מודעת דרושים בשנית המתייחס לאותו תפקיד אליו היא מועמדת. היא החליטה לתבוע את החברה ולחייב אותה לשלם לה פיצוי בסך 150 אלף שקל בגין אפליה ואי שווין הזדמנויות במקום עבודה בשל היותה אם לשלושה ילדים.
בתביעה טענה התובעת כי במהלך שני ראיונות העבודה שנערכו לה היא נשאלה שאלות חודרניות ומשפילות לגבי גילה, מצבה המשפחתי וכן לגבי התכנון העתידי של משפחתה, לרבות כמה ילדים בכוונתה להביא לעולם. עוד היא טענה כי במהלך הראיונות נאמר לה כי היא תצטרך לעבוד "כמו גבר" והיא אינה תקבל הנחות על רקע היותה אישה ואם לילדים.
בתגובה טענה הנתבעת כי התפקיד אליו הייתה מועמדת התובעת לעולם לא אויש, לכן לא ניתן לטעון לאפליה הנותנת העדפה לאדם אחר. עוד היא טענה כי כבר מלכתחילה היא הייתה מודעת למצבה המשפחתי של המועמדת. זה לא הווה עבורה מכשול לכן גם זומנה לראיון נוסף בה ההנהלה שקלה בכובד ראש את מועמדותה.
שופטת בית הדין האזורי לעבודה חיפה, מיכל פריימן, קיבלה את התביעה וקבעה כי גרסת החברה בדבר אי אפליה על רקע אי קבלת התפקיד על ידי מועמד אחר אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהחברה פרסמה מודעת דרושים נוספת לתפקיד. כמו כן, זימון לראיון עבודה נוסף אינו רלוונטי לשיקולים מפלים בבחינת ההתאמה של המועמדת לתפקיד.
השופטת קיבלה את גרסתה של התובעת לגבי האמירות הסטראוטיפיות שנאמרו לכיוונה כגון אלה שהיא תצטרך לעבוד "כמו גבר" וחשוב לחברה ש"יהיה מי שיוציא את הילדים מהגן". השופטת ציינה כי לא מדובר ב"תיאום ציפיות" בין הצדדים ליחסי עבודה מעביד, מה שכן מקובל לעשות, אלא פגיעה בפרטיותה של אישה ואם לילדים.
בסופו של דבר פסקה השופטת פיצויים בסך 50 אלף שקל לטובת התובעת.
